האם בעיניכן נהיגה= עצמאות? האם יש לכן רישיון נהיגה?

[פריZמה]

זה די בולשיט מה שאת כותבת.

לו האג'נדה שלך היתה שאת לא עולה בהגדרה לכביש ברכב פרטי אלא רק נוסעת באוטובוסים או רכבות שהם בטוחים יותר או לפחות ״ מנצחים״ בתאונות מול רכב פרטי - ניחא.
אבל זה לא המצב. את יושבת כנוסעת ברכב פרטי ואף מרשה לילדייך לנסוע. כלומר - את מניחה שאת פחות טובה/ ראויה מכל מי שמסיע אותך ולמעשה גם מכל אלה שנוהגים לידך. אני בטוחה שאם תפשפשי בזיכרונך תצליחי להעלות זיכרונות שבהם איזה אביר היה צריך להחלץ ולהסיעך ממקום למקום.
פינוק משמעו שיש סיטואציה לא נוחה שאת מרשה לעצמך לא להיות בה - והסיטואציה היא יום יומית. אולי זה יושב טוב על המערכת הזוגית שלך ועל תפיסתו של בן זוגך את עצמו כהאביר המושיע. אולי זה מחרפן אותו. מה שבטוח - זה פינוק נשי.

 

[פריZמה]

ולפי מה שכתבת למעלה זה דופק את כל בני הבית

שצריכים להתגורר במקום שהוד רוממותה לא תצטרך לנהוג.....
מעניין איזה מסר מגביל זה נותן לבנותייך וכמה הכחשות את צריכה לספק לעצמך על עיקרון הדוגמא האישית. כולנו חוטאים בדברים כאלה. ואף אחד לא מושלם. אבל לפחות אל תספרי לעצמך סיפורים.

 

[חייבתלהגיב]

הם לא "צריכים להתגורר במקום שהוד רוממותה

לא תצטרך לנהוג". אולי תתפלאי לשמוע, אבל אנחנו מ-ע-ד-י-פ-י-ם ללכת ברגל כמה שיותר על פני לנהוג, אפילו אם נהיגה ברכב הייתה בטוחה לגמרי, כי זה יותר בריא! אנחנו מ-ע-ד-י-פ-י-ם לגור במקום שבו הכל נגיש בהליכה מאשר מקום שבו צריך לנסוע כדי להגיע למכולת או לגן או לבית הספר. יש לנו מעלית בבניין, אבל אנחנו לא משתמשים בה בכלל. אף פעם. אנחנו מעדיפים לעלות במדרגות! כנראה זה כדי שהוד רוממותה לא תצטרך ללחוץ על הכפתור...

 

[חייבתלהגיב]

אני באמת משתדלת לא לנסוע ברכב בלי צורך.

בעלי הוא נהג מצוין וטוב בהרבה ממני - אולי זה כי הוא גבר, ואולי לא, אבל הוא מסוגל להתמודד עם הנהגים המופרעים - ואני - לא.
אני לא נותנת לילדות שלי לנסוע כמעט עם אף אחד אחר פרט לבעלי (כולל הסבים שלהם), ולא נוסעת עם נהגים לא זהירים.
אני לא פחות טובה מכל אלה שנוהגים לידי - אבל אכן יש כאלה שנוהגים לידי שאני לא מסוגלת לנהוג בכביש אחד יחד איתם - לא כי הם נהגים טובים ממני, אלא כי הם נהגים מופרעים, שלא מצייתים לחוקי התנועה, שנוהגים בצורה בלתי צפויה ומפחידה - ואני, אישית, לא מסוגלת לנהוג ככה, והופכת בעצמי לנהגת מסוכנת יותר בקרבתם, אפילו אם הם רק מפחידים אותי ולא מתנגשים בי בפועל.

הסיטואציה היא לא יומיומית, כאמור - אני לא נוסעת ברכב ביום יום, אלא בעיקר בסופי שבוע. כשהייתי עם הבכורה בסבב חטיבות, או הלכתי איתה לטיפול רפואי מיוחד, נסענו במוניות. בעלי לא בא במיוחד כדי להסיע אותי למקומות שאני צריכה להגיע אליהם.
וכאמור, כשזה לא היה מסוכן (קרי בחו"ל), כ-ן היה לי רישיון, וכן נהגתי.

 

[האוסטרלית]

אני מכירה שני גברים בלי רשיון נהיגה

(למעשה, שניהם אקסים שלי, אפרופו השרשור הקודם. מעניין מה זה אומר עלי?)

זה מאוד מעיק ומגביל, להיות עם מישהו שאין לו רשיון נהיגה, לא משנה אם זה גבר או אישה. ובמקרה של שניהם, זה העיד משהו על האופי שלהם. לא תלותיות, ממש לא (שניהם היו מהאנשים העצמאיים ביותר שאני מכירה, שעומדים ברשות עצמם מגיל מאוד צעיר. אגב - פתאום אני נזכרת ששניהם איבדו אבא בגיל צעיר. הממ. מעניין אם זה קשור). אבל זה כן העיד על חוסר רצון להתעסק בבירוקרטיה של החיים, בהבלי העולם הזה.

 

[debby12]

אולי זה כי הם שנאו את מטלת מילוי הדלק ברכב

אפרופו שרשור אחר פה... קומפלט עם האדים המחניקים של ריח הדלק [שבילדותי דווקא מאוד אהבתי.... אבל עבר לי]