האם גם אתן?....

האם גם אתן?....

האם גם אתן מטפלות? [גם אם אתן מטופלות, אתן מוזמנות לקרוא]
_____________________________________________

האם גם אתן אמרתן למטופלת שלכן שאתן אוהבות אותה כמו הים, השמיים וכל בעלי החיים. שאתן אוהבות אותה עד הכוכבים וחזרה. שאתן אוהבות אותה עד אינסוף וחזרה.
האם גם אתן סיפרתן למטופלת שלכן שפחדה להיכנס להריון פרטים אינטימיים אישיים מתהליך הלידה שלכן.
האם גם אתן נתתן לה להבין שכשתקבלו ירושה תסייעו לה כספית.
האם גם אתן הורדתן מידכן טבעת זהב מעוטרת יהלומים ונתתן לה אותה במתנה וכהבטחה שלא תעזבו אותה לעולם.
האם גם אתן הצעתן לסרוג לה ברכוניות כדי להקל עליה את כאבי הברכיים בחורף?
האם גם אתן דיברתן איתה מדי יום שישי, שבוע בשבוע, במשך למעלה מעשרים שנה?
האם גם אתן, במשך שנים ארוכות, דיברתן איתה שיחות ממושכות מדי יום ביומו בטלפון?
האם גם אתן נתתן לה בגדים ישנים שלכן?
האם גם אתן כתבתן לה מכתבים לפני שנסעתן לחוץלארץ ובהם הבטחתן לה שאתן שומרות עליה?
האם גם אתן מייד כשהגעתן לשדה התעופה בארץ צלצלתן אליה כדי לשכך את חרדותיה?
האם גם אתן שמעתן איך היא מספרת לכן שכתבה נוסח תפילה לאלוהים, כאשר אלוהים מבוסס על הדמות שלה, של המטפלת, והגבתן בהצטחקקות?
האם גם אתן הלכתן לקורס כלשהו והבטחתן להתחיל לטפל בה טיפול רוחני באנרגיות דרך הטלפון?
האם גם אתן, מתוך אוזלת היד שלכן, לחצתן עליה להשתמש בכדורים נגד דיכאון, ולא הרפיתן עד שהיא התמכרה לכדורים?
האם גם אתן לחצתן עליה לשחזר שוב ושוב את טראומות הילדות משום שהאמנתן שזה הדבר היחיד שיעזור לה להרגיש טוב יותר?
האם גם אתן לחצתן עליה שוב ושוב לאפשר לכן לטפל בה באמצעות טכניקות משנות תודעה כמו דמיון מודרך ואי אם די אר, למרות שכבר ניסיתן זאת בעבר וזה רק הזיק?
האם גם אתן איפשרתן לה ללכת לטיפול מקביל אצל פסיכולוגית נוספת במשך חמש שנים, בלי לשאול, בלי לחקור ובלי לתמוה על הצורך שלה בטיפול נוסף?
האם גם אתן, כשהיא רצתה להפסיק את הטיפול אמרתן לה "מה, עכשיו תתחילי הכול מהתחלה עם מישהו אחר?"
האם גם אתן טיפלתן בה ברציפות במשך עשרים ושתיים שנה?
האם גם אתן נתתן לה את תעודת הזהות שלכן כשביקשה אותה כדי להכניס אתכן כמוטבות בביטוח החיים שלה.
האם גם אתן ביקשתן ממנה את המקרר שסיפרה לכן בטיפול שהיא רוצה להיפטר ממנו כי הוא מזכיר לה אנשים שלא רצתה לזכור.
האם גם אתן שאלתן אותה לאן היא ממהרת כשניסתה להיכנס להיריון בגיל ארבעים פלוס?
האם גם אתן אכלתן בזמן הטיפול. רק פעם אחת. נכון. כי היא זאת ששמה לכן גבול.
האם גם אתן הבעתן בהתחלה נכונות לשתף פעולה עם הטיפול העצמי שעברה בקבוצה לגמילה מאלכוהול וסמים, אבל לא פרעתן את השטר והלכה למעשה יצרתן נתק בינה ובין הקבוצה.
האם גם אתן הלכתן והסלמתן את השנאה והאיבה והניתוק שבינה לבין משפחתה.
האם גם אתן ראיתן שהיא מבודדת את עצמה במשך שבועות רצופים שוב ושוב ושוב במשך כל השנים ולא אמרתן לה כלום. לא ביררתן איתה כלום.
האם גם אתן חיבקתן אותה חיבוק חם וארוך בסיום כל פגישה.
האם גם לכן הייתה ביקורת על החברות והחברים שלה.
האם גם אתן ראיתן איך מצבה הולך ומחריף במשך השנים, ועדיין לא הסכמתן להרפות ממנה ולא ניסיתן להפנות אותה למקומות אחרים.
האם גם אתן אמרתן לה שלא כדאי שהיא תגור עם שותפים, וכך נתתן לה להבין שהיא לא מסוגלת לקשרים עם אנשים.
האם גם אתן, כשהיא הרימה איזה פרוייקט ולא הודתה לכן בשמכן באופן ציבורי, אמרתן לה שאתן נעלבות.
האם גם אתן, כשהיא אמרה לכן שהיא דמיינה שהיא מקבלת תשובה שהצליחה להיכנס להיריון ומצלצלת דבר ראשון לבנזוג שלה, אמרתן לה שאתן נעלבות כי חשבתן שדבר ראשון היא תתקשר אליכן.
האם גם אתן התקשרתן אליה כדי להזכיר לה לכוון את השעון כשהתחלף שעון הקיץ.
האם גם אתן נסעתן במיוחד אליה והבאתן לה אוכל כשהרגישה לא טוב.
האם גם אתן באתן לבקר אותה כשעברה ניתוח בבית חולים ואמרתן לאחות, ללא רשותה, שהיא מטופלת שלכן.
האם גם אתן אמרתן לה שאין יום שבו אתן לא חושבות עליה.
האם גם אתן התפרצתן עליה בכעס.
האם גם אתן הצפתן אותה במתנות.
האם גם אתן קיבלתן ממנה מתנות.
האם גם אתן אמרתן לה שאתן לא אוכלות חטיף שהיא אוכלת בגלל שהוא יקר.
האם גם אתן, כשבאה אליכן לטיפול בוכה בגלל שקנתה נעליים חדשות והיא מתחרטת, מדדתן את הנעליים הוצאתן מכיסכן כסף וקניתן אותן ממנה במקום.
האם גם אתן עודדתן אותה למכור את הדירה שלה כשנתקלה בקשיים כספיים לא חמורים, ושבעתיד היא כבר תסתדר איכשהו.
_________________________________________
כי היא, המטפלת שהייתה המטפלת שלי במשך עשרים ושתיים שנה עשתה את כל אלה.
ויותר.
ואם אתן מטפלות אני תוהה מה יש לכן להגיד על זה.
וגם אם אתן מטופלות.
תודה
 

כוכבית מצויה

Well-known member
גקי, ברור שהמטפלת הזו פעלה בצורה לא מקצועית

שפגעה בך קשות.
ממה שכתבת בעבר גם אינך רוצה לנקוט נגדה בשום הליך.
מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה את מה שיהיה הכי טוב עבורך ויש לי הרגשה שההתעסקות הבלתי פוסקת במטפלת ובמה שהיא עשתה לך לא עושה לך טוב.
תנסי להתמקד באיך את משפרת את ההווה והעתיד שלך במקום לחפור בעבר.
יודעת שקל להגיד והרבה יותר קשה לבצע, אין לי פתרון קסם איך לעשות זאת לכל אחת מתאימה דרך קצת אחרת ואין מנוס מלהמשיך לנסות דרכים שונות ומטפלים שונים עד שמוצאים את מה שמתאים ועוזר.
 
כוכבית יקירה, תודה רבה רבה רבה

שתביני:
עצם נקיטת העמדה שלך משמעותית עבורי מאוד!!!!
והגבתי לכולן
 
וואו! איזו התערבבות!

כל פעם שאת מוסיפה עוד פירוט על מה שהיה - אני מזדעזעת יותר. מחוסר המקצועיות. מהעיוורון. זה נראה כאילו היא באמת רצתה לשמר אותך תינוקת נצחית שלה, כזאת שלא תגדל ותעזוב אותה כדרכם של ילדם שבגרו... כזאת שתעריץ אותה, שתסגוד לדמותה, כזאת שהיא (ה"מטפלת") תוכל לדעת שהיא אצלה תמיד במקום הראשון. פתרון לחסך הנרקיסיסטי שלה עצמה.
גקי - לכי עם זה לועדת אתיקה.
או לכי תתבעי לה את הצורה.
אל תשתקי.


*וסליחה שלא עניתי על הפוסט הקודם. אני די עמוסה בתקופה הזאת, ולא יצא לי לקחת את הזמן הדרוש כדי לענות תשובה איכותית למישהי שמבקשת הנחיה רוחנית להתמודדות עם חרדה מהסוג הזה...
אני חושבת שמה שהייתי כותבת לו כתבתי, היה בכיוון של "תזכרי שאת עצמך - הנשמה שלך - גדולה הרבה יותר מכל זה. לא תלויה בזה, ולא מאבדת את ערכך או מוסיפה על ערכך כתוצאה ממה שיקרה או לא יקרה שם. הנשמה שלך - את האמיתית - ענקית וזוהרת ואי אפשר לפגוע בה. ואי אפשר להעים את זוהרה.".
סליחה שלא כתבתי..
ושמחה שמצאת את הדרך שלך להתמודד...
 
שחרית, היי, המון תודה, שמחה לשמוע ממך

ותודה על התגובות ששמות את הדברים במקום.
זה מצד אחד מעורר בי הרגשה טובה כשאת כותבת לי ללכת לועדת האתיקה, כי יש איזה הקלה בפנטזיה כזאת, אבל מצד שני אני כבר עכשיו מרגישה אשמה אחרי מה שכתבתי בימים האחרונים.
בחיים אני לא אתבע אותה .
אני אחנק למוות מאשמה.
מה שכן, אכתוב לך משהו באופן אישי אחר כך בעניין....
וחוצמזה, לפני ועדת האתיקה וכל זה, נראה אותי קודם מורידה אותה מלהיות מוטבת בביטוח חיים שלי.
אני לא רואה אפילו את זה קורה.
____________
תודה רבה רבה על המילים האלה לרגעי החרדה.
אני אעתיק לי ואשמור לי אותן.
כי מן הסתם עוד יגיעו רגעי חרדה בהמשך וחשוב לזכור.
ואז אתפלל לאלוהים ואבקש שיעזור לי לזכור את מה שכתבת.
תודה, ואענה לך תיכף על הדברין הנוספים באשכול
 
עולה מתיאורך

דמות של מטפלת שניסתה להצר את צעדייך ולשמור עלייך לא עצמאית כי גם כשחשבת על עצמאות ולהתנסות (וזה כרוך בליפול ולטעות אין מנוס), היא ניסתה לגרום לך לוותר על כך.
 
תודה קוסמת. כן, כך הוא...

רק שזה נעשה באופן כל כך מוסווה וכל כך הדרגתי ותמיד עם הפניות הכמעו אינסופית שלה אלי ועם מילים שהיא כל כך רוצה את טובתי. קשה לי להסביר עד עכשיו איך זה שנאמרו דברים מאוד מסויימים ומצויינים ונעשו דברים אחרים לחלוטין, ואני אכלתי את זה / האמנתי לזה במשך כל כך הרבה שנים.
תודה קוסמת
 

ayalabaor

New member
מטפלת ומטופלת

האמת, מתוך הרושם הכללי המצטבר נשמע שהיית בסוג של זוגיות עם המטפלת שהסתיימה בגירושים.
גם המטפלת וגם את לא הצטיינתם בהצבת גבולות ובהגדרת סדרי עדיפויות.
נכון שלמטפלת יש אחריות גדולה יותר מפני שהיא אשת המקצוע.. והיא זו שמקבלת כסף.
נראה לי שצעד ראשון לקראת ריפוי הוא לקחת אחריות על מה שאת יכולת לשנות - ולו למטרת הפקת לקחים , ביחסים עם מטפל/ת אחר ועם אנשים בכלל.
 
תודה איילה.

אכן, היינו בזוגיות.
אבל היא במשך השנים הייתה גם מעשית בזוגיות, התגרשה, נהיה לה בנזוג חדש, נולדו לה נכדים.
היא חיה.
ואני קפאתי.
ויתרתי על זוגיות.
ויתרתי על ילדים.
פשוט לא האמנתי שאני מסוגלת.
למרות שניסיתי , אבל שוב ושוב נכשלתי.
חשבתי שמשהו באמת ככ רקוב בי, שהיא האדם היחיד שאני מסוגלת להיות איתו בקשר, רק בגלל שהיא כזאת מדהימה ואיכשהו מצליחה לסבול אותי.
לא הבנתי את התהליך הזה, ההדרגתי, הטיפין טיפין שבו היא הורידה לי את (טיפת) הביטחון והאמון בעצמי שהיו לי כשהגעתי אליה לראשונה בגיל 33, ואיך הקשר איתה רק הולך ומבודד אותי וכולא אותי בתוך ייאוש והיא הופכת להיות האדם היחיד בעולמי!
תודה שוב
 

gal028

New member
מזעזע.

מצטערת, אוראור, זה פשוט נורא.
קראתי הכל בזעזוע הולך וגובר, עם הרגשת בחילה מטפסת בבטן. אני ברע עכשיו, פיזית ממש. זה מציף ומבחיל ומגעיל, כל התיאורים האלו של פריצת הגבולות הנוראית הזאת, פעם אחרי פעם. זה לא היה טיפול. זה היה מעוות לחלוטין.
איך יכול להיות שדברים כאלו קורים? הרי זה פשוט הזוי מכדי להיות אמיתי.
וזה פשוט לא יאומן שיצאת משם- בפן הקונקרטי, וממשיכה את תהליך היציאה המנטלי. זה מדהים ואת מדהימה.

 
גלי, אין לך מושג כמה חיממת את לבי

וכמה התגובה שלך גרמה לי להרגיש מובנת ונראית ולא לבד.
אני זוכרת את הרגישות הרבה שלך, אז תישמרי לא לקרוא אותי יותר מדי, שלא יעשה לך מדי קשה.
נעים מאוד שאת קוראת לי אור אור.
:)
כתבי מה שלומך, בלי קשר, אם מתאים לך.......
 

gal028

New member
לא, לא,

אני בסדר. מצטערת, לא התכוונתי להתבכיין. בסופו של דבר, אני רק קוראת את כל מה שאת עברת בפועל.
באמת שאני מתקשה להבין או להאמין.
יש לי הרבה שאלות, המון לא ברור, אבל לא רוצה להעמיס עלייך. גם ככה נראה לי שזה מצריך כוחות עצומים לשלוף את כל האנקדוטות האלו (שאולי, לכאורה, כל אחת לחוד יכולה דווקא להביע או לספר סיפור מאד יפה על המטפלת ההיא, אבל כשהן מצטרפות אחת לשנייה- הן מספרות סיפור אימים) מהזיכרון ולהתעמת איתן, ועוד להעלות את זה בכתב.

(ולא ידעתי אם אם זה בסדר או לא לקרוא לך בשמך הקודם, אבך כך אני זוכרת אותך. ובאופן אישי- מתחברת ומעדיפה יותר את 'אוראור'. אז יופי שזה בסדר מבחינתך
)
 
גלי יקירה, מה פתאום? את בכלל לא מתבכיינת!!!

להיפך, אני מרגישה שאת מזדהה.
אני פשוט חושבת שאנשים כמונו שמרגישים עמוק ובעוצמה צריכים לשמור על עצמם.
אני שמחה שאת מתקשה להבין או להאמין (ואני רמגישה שאת מאמינה לי רק שקשה לתפוס את מה שהיה מרוב שזה הזוי) כי גם אני, או קודם כל אני, מתקשה מאוד.
גם אחרי שלוש שנים יש הרבה רגעים שאני לא מצליחה להאמין שזה מה שהיה.
שאלה החיים שלי.
לכן, זה נורא חשוב לי שפעם ראשונה כתבתי את כל המכלול הזה.
אלה דברים שלקח לי המון זמן להעיז להגיד אותם בקול.בטיפול.
הרגשתי שאני צריכה להגן עליה.
והיה כזה פער בין המקום של זה שבחוץ היא מטפלת נחשבת ומוערכת, ובין מה שהיא אומרת, והיא מלמדת, והיא מדריכה בעצמה מטפלות... ובין מה שקורה.
הרגשתי שאני משוגעת.
הרגשתי שאני משתגעת.
לא יכולתי להאמין לעצמי שזה מה שקורה.
וכאמור גם בטיפול החדש הרגשתי שאני לא יכולה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, שאסור לי "להלשין" עליה, "ללכלך" עליה.
לקח לי שלוש שנים מאז סיום הטיפול אצלה (אם אפשר לקרוא לזה "טיפול") ועד שהצלחתי לכתוב את הדף הזה של מה שהיה.
את יכולה לשאול אותי שאלות גלי.
יתכן שזה אפילו יעזור לי עצמי להבין יותר.
אני מודה שלפעמים בפורומים אני חווה בתגובות אלי הרגשה ששופטים אותי או שלא מאמינים לי או שחושבים שאני מגזימה, אבל אני מרגישה שאני בוטחת בך שתשאלי ממקום מאמין ואוהד. ואם ארגיש שקשה לי לענות אז אדחה את כתיבת התשובה ואת תביני ותסלחי לי, אני בטוחה.
תודה רבה רבה גלי
 

gal028

New member
היי אוראור

בטח שאני מאמינה לך. ובטח שלא שופטת.
אני חושבת שבסופו של דבר כל אחת אחרת היה נשאבת למקום הזה, לתחושה האופורית של להיות נאהבת ומובנת ומוכלת ברמה כ"כ גבוהה. אבל לוקח זמן לזהות ולהבין שהחיבוק שהרגיש נעים בהתחלה הוא לא נכון ומיטיב, אלא חיבוק חונק ולא מאפשר שיכול להמיט אסון. ממש כמו חיבוק דב. אז מי יכול לשפוט אותך?

רציתי לדעת, ממש ברמת הפרטים היבשים: האם היו לאישה הזאת מטופלים נוספים? האם יצא לך לפגוש בהם, לדעת עליהם משהו (למשל, כמה זמן הם בטיפולה)? האם היא עדיין עוסקת בטיפול? האם הפרידה ממנה הייתה חדה וחותכת (ומי יזמה אותה)? האם שוחחתן מאז?

(*כמובן שאת לא חייבת לענות, בטח שלא על הכל ומיד- אלא כפי שמתאים ונכון לך בלבד)
 
גלי יקרה, אענה לך בהמשך. מותשת פתאום

מכל העיסוק הזה, וגם עובדת ומתפקדת. תודה שאת פה
 
חברות, תודה לכל מי שהגיבה. ותגובה:

חשוב לי להבהיר...
אני מאוד נאבקת.
כאן אני כותבת את שלי לרוב מהתהומות, כאשר אני בתהומות, אבל יש גם רגעים אחרים.
אז אני אגיד, כדי שתבינו איפה אני נמצאת:
לפני קרוב לשלוש שנים כבר לא הלכתי אליה לטיפול. (אני לא יכולה להגיד שסיימתי טיפול, זה הגיע למצב שכבר אי אפשר היה להמשיך. פיזית. לא ישנתי בלילות. ממש לא ישנתי! ובפעם הלפני אחרונה שהגעתי אליה הייתה לי התפרצות זעם, שהיא ליבתה, וכמעט התעלפתי שם. שכבתי אחר כך שעות בסלון שחה כי פשוט לא הייתי מסוגלת לנסוע הביתה, אפילו לא במונית)
לפני קרוב לשנתיים וחצי התחלתי טיפול עם מטפלת אחרת לגמרי. מטפלת שיודעת גבולות, שהבינה את הנזק שנגרם לי (אמנם לא הבינה עד כמה, היא כל פעם נדהמת לגלות עוד דבר ועוד דבר) ושאיכשהו, עם כל השבר כלי שהייתי כשהגעתי אליה, באמת איכשהו בטחה בכוחותיי.
המטרה שסימנתי מהמםפגש הראשון הייתה לצאת מהתלות האיומה הזאת בטיפול.
והיום, פחות משנתיים וחצי מאז שהתחלתי את הטיפול איתה, הגעתי למצב שאני נפגשת איתה רק פעם בחודש ובאמצע אנחנו עושות עוד שיחת טלפון אחת. קשה לי להאמין בזה ויש רגעים שמאוד קשה לי, ויכול להיות שיהיו זמנים שבהם אלך יותר, וזאתלא תהיה התקדמות של קו ישיר, אבל אני הרבה יטותר מחוברת לעצמי ומאמינה בכוחות שלי.
ודבר נוסף, אני כבר כחצי שנה בתהליך גמילה מהכדורים שהתמכרתי אליהם לפני שנים. אני ושה את זה עם פסיכיאטר מקסים שמצאתי שמגבה אותי ומעריך אותי. אני נפגשת איתו פעם בחודש ואני עם עצותיו מורידה את המינון מאוד בדרגה, עם תקופות של תופעות לוואי מטורפות. אני כבר קרוב לחודש רק על מינון ממש ממש זעיר, אבל פוחדת כרגע לרדת לגמרי (אני לוקחת אחת ליומיים סימבלטה 30 מיליגרם בלבד).
אני משקמת את מצב העבודה שלי באופן ממש חיובי, נהנית ממנה יותר, יודעת יותר לקבל את הדאונים שלי ויודעת יותר שהם יעברו ושיש לי היום גם כלים, וגם את המצב החברתי שלי טיפין טיפין טיפין.
למדתי, ואני ממשיכה ללמוד, ממה שהיה איתה.
ברור לי שאני הייתי זקוקה לגיברת אימא-אלוהים, והיא הייתה זקוקה שיעריצו אותה ויזדקקו לה כמו שאני הייתי
עשיתי הרבה חשבונות נפש מאז, וממשיכה לעשות.
ברור לי שהייתי שתלטנית ומניפולטיבית ותוקפנית והייתי עושה כל דבר כדי להשיג את האהבה שלה הזדקקתי ואותה היא הייתה מוכנה לתת לי. הרבה דבריפ ברורים לי היום והם באים לידי ביטוי בניצני הקשרים המהוססים האחרים שאי מנסה לבות בעולם.
אבל חברות, אני לא צריכה שאף אחד אחר יעשה את חשבון הנפש שלי בשבילי.
תאמינו לי שאני אלופה בזה. טח לגבי כל מה שהיה איתה.
ולומדת ממה שהיה.
למה שאני הכי זקוקה זה להכרה.
תבינו, שזאת הפעם הראשונה, ואני כבר קרוב לשלוש שנים כאמור לא בטיפול אצלה, שהצלחתי לכתוב את כל זה כמכלול, ולא דבר אחד פה ודבר אחד שם.
הרבה זמן הייתי בהלם אחרי הרידה ממנה.
פשוטו כמשמעו.
והיה קשר שתיקה.
לא הייתי מסוגלת לספר לאף אחד מה עברתי שם.
גוננתי עליה.
הנה, לפני כמה שניות התחיל לרדת גשם. אני שומעת את הטיפות והאוויר חודר נקי וקריר דרך דלת המרפסת הפתוחה, ולמרות הסיכון [הנוראי מבחינתי] לכתוב דברים טובים [האימה שהיקום יתנקם] אני אומרת לי "הנה, לאט לאט, והאוויר המטונף הולך ומתנקה. יקירה," אני אומרת לעצמי, באותן המילים שהיא הייתה אומרת לי לפני עשרים וחמש שנה, באותו טון מעודד, לפני שהכול התחרבן לעיסה מטונפת, דביקה ואיומה שהדביקה אותי במקום למשך שנים כה רבות, "קחי אוויר." ואני מוסיפה מילים שהיא לא אמרה: "עוד מעט יתנקה האוויר ממנה, יישארו אמנם עננים שחורים ממנה. אבל את ממשיכה ואת תמשיכי. קחי אוויר."
______________________
ולסיום, באופן הכי פרדוקסלי בעולם, תוצאת הרגל או אילוף של ככ הרבה שנים, אני ככ רוצה לשלוח לה את כל מה שכתבתי פה. ספק כדי לשתף. ספק כדי שתבין ותראה. ספק כדי לטלטל אותה. וספק כדי להפחיד אותה קצת, שאני מתחילה להוציא דברים החוצה, שקשר השתיקה מתחיל להיפרם. שתחרוד קצת. ואז אי מתמלאת כאלה רחמים עליה. ואז שוב עצב וכאב ובדידות. זה אינסופי הלופ הזה.
___________________
חברות, אנא זכרו את מקומות הכוח וההתקדמות שאני כותבת.
חשוב לי שזה יהיה נראה ושלא תחשבו שאני רק שוקעת בביצה.
תודה לכל מי שקראה עד כאן
_____________________
ומילים אחרונות באמת, סליחה שאני מאריכה. תבינו, כשאתן כותבות ומגיבות למה שהיה וכותבות שהיא לא מטפלת ראויה כי כך וכך, זה ראשוני עבורי. מעט מאוד שמעתי את זה אם בכלל. במשך 22 שנה חייתי באמונה שאני דפוקה והיא מושלמת. אני רק מתחילה להבין שהיא הייתה לא בסדר. ועוד לא מצליחה לעכל בעצמי את כל המכלול הזה שכתבץי כאן בפוסט הקודם עליה. אני קוראת את זה ואומרת "זה מה שהיה?... זאת אני?... כל כך הרבה שנים?... איך יתכן שקפאתי במקומי?... איך יתכן שלא עזבתי אותה?....." אני רק מתחילה לעכל.
שוב תודה וסליחה שהארכתי
ותודה שאתן כאן
 

כוכבית מצויה

Well-known member
בעיני את גיבורה

שהצלחת למרות כל מה שהמטפלת (קשה לי לקרוא לה מטפלת) עשתה לך לאסוף את עצמך ולאזור כוחות להמשיך להתמודד ולהצליח להתרומם.
נכון שיש עליות ומורדות, נכון הדרך עוד ארוכה, אבל אין לי ספק שתצליחי להתקדם בה.
 
כוכבית, כתבת לי כל כך מקסים

ואני ממש לא גיבורה. אבל אני מנסה ומנסה.
ותודה רבה רבה על הרוח הגבית.
את לא הטיפוס של חיבוקים אני מרגישה, אז שולחת לך עוגיות ותותים בסלסלת קש בתודה.
 
למעלה