לעניות דעתי, אתה מתעלם מעובדה בסיסית עיקרית
את התנ"כ כתבו אנשים בשר ודם שתיארו ככל האפשר את דברי הימים של אותה תקופה. אי אפשר לקחת את הדברים כאילו נכתבו בידי גורם אובייקטיבי שכתב בדיווח מדוייק מה היה. גם בימינו, העיתונאי המדווח או הפרשן האובייקטיביים ביותר, יתנו משקל לדעתם האישית, ירוממו את מי שבעיניהם הוא טוב ומוצלח יותר או המקורב אליהם וימעיטו בחלקו של האחר. אנו כקוראים נאלצים לסמוך על הגינותו של אותו כתב או פרשן שהוא נותן משקל קטן יחסית לדעתו האישית ולמרות דעתו האישית, הוא משתדל להיות אובייקטיבי. כך גם באותה תקופה, באותה תקופה, ואף בתקופות מאוחרות יותר, היו "סופרי המלך" ו"משוררי החצר" שתפקידם היה לכתוב דברי שבח למלך ולפועלו. מה שהיום נקרא יחצ"ן. מן הסתם, גם קורות שאול, דוד, שלמה ואחרים נכתבו ע"י סופרי חצר למיניהם והם הביאו בפני הקוראים דברים שיעניינו את הקורא והדברים נכתבו מנקודת מבטם של הסופרים הללו. רואים שבתחילת ימי מלכותו של שאול היללו ושיבחו אותו, כאשר דרך כוכבו של דוד, תשומת הלב עברה אליו. וכך הלאה. אין וודאות מוחלטת שהדברים היו בדיוק כפי שתיארו אותם אותם "סופרי חצר", סביר ששמו דגשים במקומות שרצו וגרעו חלקם של האחרים שלא נמנו עם המקורבים. אני חושב שצריכים לראות את הדברים בפרופורציות מתאימות. ואם בניאוף עסקינן, שמו של משה דיין הלך לפניו כחביבן של נשים. קראתי באיזה ספר שאשתו של דיין פנתה אל בן גוריון ובאה בטענות שכולם מהללים ומשבחים את דיין ובו בזמן מתעלמים ממעשי הניאוף שלו, בן גוריון ענה לה שישנם אנשים שמעשיהם כל כך גדולים, עד שחייבים להעלים עין מחולשותיהם. מסתבר שהשמועות על דיין הגיעו לבן גוריון והוא ראה בו גיבור והעדיף לעצום עין מחולשותיו. אולי אפשר לראות בכך דוגמא לאותה התנהלות עליה אתה מדבר.
