טוחנת המחשבות
New member
האם האושר הוא השלמה מסויימת?
חשבתי על זה שרק אם אתה משלים עם מי שאתה,אתה משתחרר,מרגיש הקלה ,ומרגיש אושר. אתה זורם עם מי שאתה,זורם עם העולם,וכך יותר קל לך. אני מתכוונת שאף אחד לא באמת עושה חקירה קרה של איךשהוא ואיך שהוא היה רוצה להיות,כי יש דברים שאנחנו מרגישים והם מנוגדים להיגיון,ולא ממש אכפת לנו,אז אנחנו מקבלים אותם כמו שהם. זאת אומרת-אם כל שנייה היינו שואלים את עצמנו למה בחרנו דווקא בזה ולמה עשינו דווקא את זה ולמה חשבנו דווקא את הדברים האלו,היינו מרגישים לחץ רק מעצם המחשבה על הדברים האלו.אבל מי שמגדיר אושר כחקירה של האמת,לא יוכל באמת להרגיש אושר עכשיו,כי בעצם הוא אף פעם לא יגיע לשם.כי הוא כל הזמן יישאל את עצמו שאלות,ובעצם לא יצליח להנות מדברים כמו שהם,כי הוא גם לא יירצה. כך גם אם מי ששואף לשלמות-הוא רוצה לאתגר את עצמו ולהוציא ממנו את המקסימום בכל דבר שהוא עושה-ובכך נהייה לו יותר קשה,למרות שהכוונה המקורית שלו היא לשפר את עצמו לטובה,אבל בסופו של דבר רק עם עצם ההתעסקות הזו,רק אם עצם הדרישה הזו,כבר היה עדיף לו אם היה מקבל את עצמו כמו שהוא ולא דורש מעצמו דברים שהוא היה יכול לקבל אבל הם דורשים כלכך הרבה מחשבה ומאמץ. אבל מי שכן רוצה לאתגר את עצמו,ויותר חשובה לו להגיע לאמת ולא להרגיש טוב דווקא, ולא להרגיש הקלה דווקא כשזה בא על חשבון דברים אחרים,מה הוא עושה?הריי אם רוצים באמת להגיע לאמת,זה אומר כל הזמן לדרוש ולשאול,וכשנמצאים במצב כזה,אי אפשר להרגיש כלכך טוב,כי זה קשה להיות כל הזמן במרדף,מרדף אחריי הלא נודע. ואני מבחינה אישית,לא רוצה לוותר לעצמי רק בגלל שזה לא כיף לי להיות במקום הזה.מצד שני הדרך היחידה להרגיש הקלה זה אם אני מתרחקת קצת מימה שאני רוצה לעשות באמת. ורק אם אקבל את הדברים כמו שהם,אחווה סוג של אושר. ואני לא רוצה לקבל את הדברים כמו שהם.לכן אסבול. מה אני צריכה לעשות,האם באמת הדברים הללו מנוגדים?
חשבתי על זה שרק אם אתה משלים עם מי שאתה,אתה משתחרר,מרגיש הקלה ,ומרגיש אושר. אתה זורם עם מי שאתה,זורם עם העולם,וכך יותר קל לך. אני מתכוונת שאף אחד לא באמת עושה חקירה קרה של איךשהוא ואיך שהוא היה רוצה להיות,כי יש דברים שאנחנו מרגישים והם מנוגדים להיגיון,ולא ממש אכפת לנו,אז אנחנו מקבלים אותם כמו שהם. זאת אומרת-אם כל שנייה היינו שואלים את עצמנו למה בחרנו דווקא בזה ולמה עשינו דווקא את זה ולמה חשבנו דווקא את הדברים האלו,היינו מרגישים לחץ רק מעצם המחשבה על הדברים האלו.אבל מי שמגדיר אושר כחקירה של האמת,לא יוכל באמת להרגיש אושר עכשיו,כי בעצם הוא אף פעם לא יגיע לשם.כי הוא כל הזמן יישאל את עצמו שאלות,ובעצם לא יצליח להנות מדברים כמו שהם,כי הוא גם לא יירצה. כך גם אם מי ששואף לשלמות-הוא רוצה לאתגר את עצמו ולהוציא ממנו את המקסימום בכל דבר שהוא עושה-ובכך נהייה לו יותר קשה,למרות שהכוונה המקורית שלו היא לשפר את עצמו לטובה,אבל בסופו של דבר רק עם עצם ההתעסקות הזו,רק אם עצם הדרישה הזו,כבר היה עדיף לו אם היה מקבל את עצמו כמו שהוא ולא דורש מעצמו דברים שהוא היה יכול לקבל אבל הם דורשים כלכך הרבה מחשבה ומאמץ. אבל מי שכן רוצה לאתגר את עצמו,ויותר חשובה לו להגיע לאמת ולא להרגיש טוב דווקא, ולא להרגיש הקלה דווקא כשזה בא על חשבון דברים אחרים,מה הוא עושה?הריי אם רוצים באמת להגיע לאמת,זה אומר כל הזמן לדרוש ולשאול,וכשנמצאים במצב כזה,אי אפשר להרגיש כלכך טוב,כי זה קשה להיות כל הזמן במרדף,מרדף אחריי הלא נודע. ואני מבחינה אישית,לא רוצה לוותר לעצמי רק בגלל שזה לא כיף לי להיות במקום הזה.מצד שני הדרך היחידה להרגיש הקלה זה אם אני מתרחקת קצת מימה שאני רוצה לעשות באמת. ורק אם אקבל את הדברים כמו שהם,אחווה סוג של אושר. ואני לא רוצה לקבל את הדברים כמו שהם.לכן אסבול. מה אני צריכה לעשות,האם באמת הדברים הללו מנוגדים?
