האם הבלוג שלכם הוא משהו חולף

האם הבלוג שלכם הוא משהו חולף

תקופתי, משהו שבא לתת פתרון או מפלט בתקופה קשה ויינטש לכשהמצב ישתפר האם אתם רואים את עצמם פה גם בעוד שנתיים לדוגמא?
 

גאמי

New member
אתה יודע, שאלות כאלה בתקופה הזו

של החודש לא כדאי לשאול אותי
האמת? כשפתחתי את הבלוג, חשבתי שהוא יהיה מקום שאבוא אליו כאשר יבוא לי, חודש אחרי חשבתי שכבר לא נשאר לי יותר מה לחפש בו, חודשיים אחרי כבר לא הייתי צריכה כמעט להשקיע בלמצוא מה לכתוב וכיום אני לא יכולה להפסיק לכתוב כל מה שקורה לי ומסביבי, אז מה יהיה עוד שנתיים? בטח אגיד לך שלא אהיה כאן עוד אבל על פי מה שכתבתי זה ודאי לא יהיה נכון.............ימים יגידו.
 
אני סוגר פה החודש שנה

והשאלה מציקה לי, לפעמים אני חושב שאני חוטא לעצמי עם הכתיבה פה
 

גאמי

New member
מה שבטוח, לנו אתה לא חוטא.

חוץ מזה, אם משהו מעשיר או פורק או עונה על צורך בסיסי שלך, מדוע אתה חושב שאתה חוטא לעצמך? מה לא מגיע לך מקום משלך, בשבילך בלבד? לפעמים זה מאפשר לחזור לחיים אדם הרבה יותר שלם. אני בעד. כמובן שהכל עניין של מינון ואת זה גם אני צריכה לסדר עדיין.
 

siv30

New member
../images/Emo2.gif למה חוטא?

בגלל שאולי יום אחד זה יפסיק לעניין אותך?
 
חוטא מהרבה סיבות והנה שתיים מהן

1. כותב על חיי האישיים בלי לקבל אישורה של אישתי (וזה הדבר היחידי שאני עושה בלי התייעצות ואישורה, לא מתוך פחד אלא מתוך כבוד הדדי) 2. כותב על אנשים שאיתם אני עובד וחי בלי לתת להם זכות להגיב , שהרי הנכתב הוא מזוית הראייה שלי ולא בטוח שתמיד אני רואה את הדברים בצורה נכונה
 

siv30

New member
אני מבינה, והנקודה הראשונה שלך

מטרידה אותי. אבל זה לא לחטוא, מבחינתי זה לעגל את הפינה או יותר נכון להתעלם מקיומה. אני תמיד חושבת מה יקרה אם הוא יקרא את הבלוג שלי, לרוב אני לא כותבת על החיים האישיים, אבל לפעמים יש לי יציאות באין כניסה שיכולות להסתכם בתאונה. אולי הוא אפילו קורא, אני לא יודעת כי לרוב אני משאירה את המחשב שלי פתוח על הרשומה האחרונה. איך אתה חושב שהיא תרגיש אם היא תקרא את הדברים שלך? לגבי הנקודה השניה, סביר להניח שאתה רואה את הצד שלך כי זה הבלוג שלך. אתה לא בבית משפט, אתה לא מבקר המדינה שצריך לתת את זכות השימוע והטיעון, את 180 שמשתף בתחושות שלך, מנקודת ראות מאוד סובייקטיבית. אני בטוחה שגם חוש הביקורת והשיפוט העצמי מרסן ומסנן את הדברים שאתה כותב.
 
השאלה היא האם אני במקומה הייתי נעלב

אם הייתי מגלה שהיא כותבת בלוג על החיים האישיים שלה לא יודע להגיד לך איך הייתי מגיב ואני אוהב לנהוג לפי "השנוא עלייך אל תעשה לחברך" אני מפחד שיום אחד זה יכה בי בפנים
 
פשוט שים לב על מה אתה כותב

ותיידע אותה שיש לך בלוג, בכל זאת היא אישתך. אני הייתי במצב דומה לשלך וסיפרתי על דברים שלא הייתי צריך לספר, למדתי להשאיר אותה מחוץ לסיפור או פשוט ליידע אותה שכתבתי משהו עליה. היום אין לי חברה, אבל אני עדיין מעדיף להשאיר דברים מפורשים שקשורים ללב מחוץ לעסק.
 

siv30

New member
שאלה קשה

אני לא יודעת מה לענות לך. אני חושבת שהתשובה גם תלויה בסוג בן הזוג ובמערכת היחסים והמוכנות לחשיפה של הצד השני.
 

TaxiMedia

New member
שאלה קשה

יאללה, אני אשקיע בך... כאחד שמנוי וקורא את הבלוג שלך אי אפשר שלא לשים לב כי אתה כותב על אישתך באהבה רבה, נדמה לי גם כי אתה מעיז להסגיר את כמות אהבתך אליה בבלוג יותר מאשר אליה פנים אל פנים, אתה מצליח להעביר את גודל אהבתך אליה למרות שאינך יורד לפרטים, אתה כותב עליה באופן "כללי", אתה שומר על אלמוניותך וקל וחומר על הסביבה שלך. דהיינו, אתה מדבר עליה רק טוב, אתה מדבר באופן כללי ולא יורד לפרטים. דהיינו, אם יתברר לה יום אחד כי אתה כותב בלוג הבעיה היחידה שתעמוד בינכם היא העובדה כי הסתרת ממנה את הבילוי הזה שלך. לא תהיה לכם בעיה של תככים, שנאה, רכילות וכיוצא בזה עניינים לא חיוביים. אם כן, נשארנו עם ההסתרה. מה שאתה מסתיר ממנה בעצם זה שני דברים : לדעתי, האחד חיובי והשני שלילי. חיובי = כמה אתה באמת אוהב אותה. שלילי (מבחינתך?) = היא תכיר את הראש המלא שלך = היא תגלה שיש לך בלוג, שאתה זורם ברשת, היא תגלה מה מעניין אותך חוץ ממנה, היא תגלה כמה זמן בילית באינטרנט ולא איתה ועם הילדים ומן הסתם תביט עליך בצורה שונה שיכולה להיות לחיוב ולשלילה. אם אתה שואל אותי, במקרה שלך, למעט הבעיתיות על זמן האינטרנט שבא על חשבונה וחשבון הילדים לא צריכים להיות על המאזניים הרבה שלילי, יש לך ראש טוב, עושה רושם שאתה נורמלי, אתה אוהב אותה המון... הכף נוטה לחיוב, לטעמי לפחות. אם ההסתרה הזאת מפריעה לך ומערערת את בטחונך "כיצד היא תגיב, אם..." אתה תמיד יכול להשתמש בטכניקת ההפוך על הפוך, דוגמאות: "את יודעת מה זה בלוג?" "מכירה את התופעה?" "מה דעתך שאפתח אחד כזה? " כיצד היית מגיבה לו ידעת שיש לי אחד כזה?" "במידה ואפתח בלוג, האם היית מעדיפה לדעת או שהיית מעדיפה שאסתיר זאת ממך?" וכן על זה הדרך שאלות שמהן תבין מה מידת הבעיתיות שהיא רואה בזה. מכאן, תשפוט ותשקול ביתר קלות. אגב, איך מסתירים מהאישה שלוש ארבע שעות אינטרנט ביום? אתה כותב מהעבודה? לגבי השאלה הראשית שלך, הבלוג הוא בהחלט סוג של שיחרור, סוג של כותל, סוג של שאיפה, סוג של צורך. זמני או לא זה ממש לא העניין כי הוא נולד מצורך. הבלוג הוא סוג של מציאות, מציאות כזו שמותירה לך זמן מחשב (הבלוג הוא עוד הרבה דברים שכתבתי עליהם בעבר אבל זה לא שייך לשאלתך). הרי במקום לכתוב בזמן הפנוי אפשר להשתחרר בבילוי במסעדה, קניות בקניון, אהבה על חוף הים, אפשר גם וגם, אפשר פחות אפשר יותר, אפשר הכל. שוב, מציאות. הזמן שאתה מוצא את עצמך מול המחשב הוא כמות הקיטור שאתה וכולנו משחררים. יודעים מה, אתם לא חייבים להסכים איתי, אבל אצלי לפחות, זה בדיוק כך!
 
חחחח אתה באמת חושב שאני כותב בבלוג

על אהבתי לה יותר משאני אומר לה? עברתי כבר את הגיל של משחקי ילדות אומר לה כל יום יותר מפעם אחת האמן לי
 

TaxiMedia

New member
סבבה, לא עני לי רק

אם לא קשה לך כמובן, איך מסתירים מהאישה שלוש ארבע שעות אינטרנט ביום???
 

TaxiMedia

New member
זה מה שכתבתי לך בפעם הראשונה

כתבתי לך "אתה כותב מהעבודה?" סתם עניין אותי כי כתבת למעלה שאתה מפחד שאישתך תגלה או חבירך לעבודה...
 
רגע רגע רגע בוא נעשה סדר

1. אני כותב מהעבודה ומהבית עד לאחרונה 2. אני לא מפחד מאשתי, אלא מכבד אותה ומכאן נובעת המחשבה האם אני חוטא במעשיי, 3. עמיתיי לעבודה מבינים יותר סינית מעברית ואני לא חושש שהם יגלו את הבלוג 4. ההחלטה להשאר אנונימי התקבלה בעיקר לאור לקחי העבר, בהם כתבתי בלוג בצורה פתוחה וכמעט נכוויתי 5. שבת שלום
 
למעלה