האם הגיע הזמן לסלוח../images/Emo35.gif
קניתי לי מתנה לחג, את הספר: סליחה - שיחותקשור עם אדולף היטלר, מאת מייקל שוסטר (ועד החג אני כנראה אצטרך לקנות לי מתנה נוספת...
). מה אגיד לכם? עם כל הקושי (ורק למען הרקורד: אני דור שני לשואה, אמי ניצולת אושוויץ) - הספר מרתק אותי. הספר הועבר בתקשור למייקל שוסטר - יהודי אמריקאי, שגילה כי בגלגולו האחרון היה קצין נאצי ששרת במחנה המוות ברגן-בלזן. אותו שוסטר עבר תהליך קשה של סליחה וקבלת-עצמו (בהקשר לגלגולו הקודם) ולאחר מכן, החל לתקשר כל מיני ישויות. ביום אחד "הגיע אליו" לא אחר מאשר אדולף היטלר שאמר לו: "... אני בא אליך כנשמה שחוותה כאב רב, נשמה המחפשת אהבה בתוך עצמה, שהיתה חדורה אמונות קיצוניות בהיותה בלתי מנוצחת ואשר הצדיקה מלחמה והרס מוחלט... " בהמשך אומרת אותה הנשמה: "ראשית, אני חפץ למסור שההתנצלויות שלי בפני העולם הן כנות. איני בעמדה של אגו כפי שהייתי עלי אדמות, למרות שלקח לי זמן רב להשיג רמת התפתחות זו. הייתי כה מבוצר בתוך האגו ותאוות השליטה שלי שלעיתם קרובות לא הקשבתי לאף אחד. כאשר הטרוף המנטלי שלי גבר, התקשיתי יותר ויותר לחשוב בבהירות...". אני מודעת למטען הרגשי הכרוך בנושא זה, ובכל-זאת, אנחנו מדברים כאן המון על קבלה עצמית וסליחה-עצמית וכו'. וזכרו שמדובר כרגע בנשמה - לא באדם חי. בהתאם לדיון שיתפתח כאן, אביא עוד קטעים רלוונטיים מהספר. אז מה דעתכם?
האם הגיע הזמן לסלוח להיטלר, ואני מדגישה: להיטלר הנשמה -לא האיש שהיה.
האם גלי השנאה שהופנו כלפיו, כלפי הגרמנים וכו' - האם אינם פוגעים בסופו של דבר בנו עצמנו?
האם ניתן לראות קשר בין נסיבות הקמתה של מדינת-ישראל - לטרור שמשתולל כאן היום? אני אסביר קצת יותר נקודה זו: בדיון שהיה כאן לאחרונה דובר על כך שהכעס והשנאה פוגעים בסופו של דבר במי שכועס ושונא....
קניתי לי מתנה לחג, את הספר: סליחה - שיחותקשור עם אדולף היטלר, מאת מייקל שוסטר (ועד החג אני כנראה אצטרך לקנות לי מתנה נוספת...
