האם הורות מעורבת יותר היא בהכרח טובה יותר?

יופיופ6

New member
מנצלש"ת לשאלה בעקבות מה שכתבה גוליגל

האם צריך להתערב/לתווך בסיטואציות חברתיות? אני ממש לא יודעת איך להתנהג לפעמים בתור אמא חדשה וטרייה גיליתי שאני ממש לא יודעת מה לעשות במצבים מסויימים. סיטואציה ראשונה: אנחנו בים. הילד הקטן שלי (בן שנה ושלושה חודשים). אמנם הולך אבל בגודל שלו הוא יותר מזכיר תינוק בן חצי שנה. בואו נאמר שלאיים הוא ממש לא מאיים. ניגש לשני ילדים שמשחקים בחול. הילדים בערך בני שש. כמובן שאני שומרת מרחוק שהוא לא יפריע ולא יהרוס. אבל אז ניגש ילד אחד לאמא שלו ומתלונן שהצפלון הקטן שלי, מפריע לו. האמא של הילד הגדול מסתכלת עליי ואני ממש לא יודעת מה לעשות. להרחיק אותו? לא להרחיק אותו? הוא בסה"כ עומד ומסתכל. מידי פעם לוקח ומחזיק את הדלי או הכף. (שיש כמובן גם לנו...אבל הדלי של השכן ירוק יותר
). ועם כל הכבוד, הילד שלה הוא ילד בוגר וגדול. מה עושים? וסיטואציה שנייה. אנחנו למטה. והילדים שלי רבים עם ילד אחר על הבימבה *שלו*. האמת היא, שאני לתומי חשבתי שעד שאין מכות אני לא מתערבת. אבל כנראה שאני טועה. כמובן שהסברתי (ניסיתי לפחות להסביר) שהבימבה לא שלנו. אבל נתתי להם קצת "לריב". בשלב מסויים הם ויתרו והמשיכו הלאה. אבל איך הם ילמדו אם אני אתערב כל הזמן? (האמא השנייה הייתה בנייד כל הזמן הזה שהיינו שם
....גם לזה כבר התרגלתי...
) מה דעתכן? כמובן שאלו שתי דוגמאות מאוד ספציפיות.. ויש לי מלא אחרות..
 

מ י כ

New member
תסמכי על האינטואיציות שלך

בדוגמא השניה אני כן מסבירה שזה לא שלנו,מדריכה אותו לבקש רשות(בגיל קצת יותר גדול כמובן) ומסבירה שזכותם לסרב. בדוגמא הראשונה אני הייתי מראש מבקשת במקום הילד רשות לעמוד לידם ולשחק או להסתכל. לדעתי אין כללים,אם הילדים שלי משחקים עם משהו של מישהו אחר-אני בד"כ מסמנת להורים אם זה בסדר.במריבות אני מתערבת כשהילדים שלי מרביצים,כשהילדים שלי חוטפים מכות אני *רק* מנחמת,מלמדת אותם לנזוף בילד המכה בעצמם,ואו מציעה להם לשחק במשהו אחר. אני כן מנסה לעזור לילד שלי(צור,שי לא צריך כ"כ) להשתלב במשחק עם ילדים אחרים.
 

יופיופ6

New member
את צודקת. הייתי צריכה לבקש רשות מהילד

אפילו רק להסתכל. כל כך טבעי. וממש לא חשבתי על זה באותו רגע. ולגבי האינטואיציות... את גם צודקת... אבל לפעמים, זה נראה לי כל כך מורכב כי מעורבים בסיטואציה חברתית מסויימת כמה אנשים - אני+הילדים שלי +ילדים של אחרים +ההורים שלהם...
איפה לומדים את זה?
בכל מקרה, תודה על התגובה.
 

אפרסקה

New member
תלוי

אני משתדלת מאוד לא להתערב ותאמיני לי שזה לא קל לי... אם ענבר מתעמרת בילד אחר אתערב יותר מהר מאשר אם המצב הפוך, אא"כ כמובן אני רואה שהיא ממש סובלת. אני משתדלת לתת לה להסתדר בעצמה. למזלי היא לא מעורבת בהרבה מקרים כאלה אז הסבלנות שלי לא עומדת יותר מידי למבחן... מצד שני - מעצבנים אותי ההורים שנותנים לילד להשתולל תחת האידיאולוגיה של "לא להתערב" ובמקרה כזה, אם מעורבת הילדה הפרטית שלי, אני מתערבת בהחלט. כי לא מתאים לי שהורה יפתח אידיאולוגיה ע"ח ענבר שחוטפת (וכמובן אני מקפידה להעיר ולהפריד כשהיא בצד המחטיף, לא עושה איפה ואיפה)
 

פינקי33

New member
אפרסקה-לגבי הצד השני שלך, מסכימה לחלוטין.

היה מקרה שהיינו אצל חברים עם עוד חברים. אחת הבנות, בת שנה וחצי (הילדים שלי בני שנתיים וחצי) , חטפה כל הזמן לעידו ועמית צעצועים ובאיזה שלב נשכה את עידו ביד. כל עוד היא חטפה לא התערבתי אבל כשזה הגיע לקטע של הנשיכה לקחתי את עידו מיד מהסביבה שלה והייתי ממש עצבנית. מה שהכי עיצבן אותי זה שההורים שלה לא התערבו. אבא שלה במשך כל הזמן שחטפה ואח"כ כשנשכה אמר שאסור להתערב ואפילו דיבר באנגלית כדי שלא תבין חלילה, שהוא נותן לה להיות עצמאית ולא מתערב בכלום. אמא שלה אמרה לה בעדינות שאסור לנשוך. באותו רגע רציתי להרוג אותם מרוב עצבים, איזו שאננות, איזו אדישות, עם כל הכבוד לאידיאולוגיה של לא להתערב יש גבול! מאז אני לא רוצה להפגש איתם כי אין לי חשק. השעון מהנשיכה נשאר לעידו שבוע שלם על היד וכאב לי הלב. בעלי טוען שהכל בגלל שהיא בת יחידה ולא יודעת להתנהג בחברה ילדים אחרים אבל המטפלת שלה הפגישה אותה עם ילדים אחרים מדי פעם, היא לא היתה מבודדת חברתית. מה לעשות, הילדים שלי חנונים, לא מרביצים, לא נושכים ולא חוטפים. באמת, טפו טפו, כאלה ילדים טובים ועדינים שלפעמים אני חוששת וחושבת שאולי צריך "לחספס" אותם קצת כדי שידעו להסתדר ולהתגונן.... כמובן שאם הילדים שלי היו עושים כזה דבר הייתי מתערבת באותו רגע באופן קצת יותר אקטיבי.
 

יופיופ6

New member
כשאני חושבת על זה

זה בדר"כ מה שקורה אצלי. אני מתערבת הרבה יותר מהר (בשנייה הראשונה למען האמת) אם אני רואה שמישהו מהם מפריע לאחר. אבל לא כ"כ ממהרת כשזה ההפך. כמובן שלא אתן שיהפכו אותם לשק חבטות.... ולגמרי מבינה אותך לגבי הורים ואידיאולוגיה כזו. אגב, זו בעיניי ממש לא אידיאולוגיה של "לא להתערב". לדעתי, זו אידיאולוגיה של אין לנו בעיה עם אלימות. ולא משנה אם היא פיזית או מילולית. וזה מכעיס אותי נורא.
 

פינקי33

New member
ההורים, בעיקר האבא, באמת אידיאולוגים

מאלה שאין להם טלויזיה בבית מתוך אידיאולוגיה וכו' אבל מעניין מה היו עושים אם זה היה ההיפך, שהיו חוטפים כל הזמן לבת שלהם ונושכים אותה. האם גם אז הם היו אומרים שהם לא מתערבים ונותנים לה להיות עצמאית ולהתמודד לבד? לא נראה לי....
 
אני לא בטוחה שהסצנה הראשונה שתיארת

נופלת תחת "סיטואציה חברתית". ההפרש בגילאים וביכולות הוא כל כך גדול, שזו ממש לא ההזדמנות (בעיני) ללמד אותו משהו בהקשר הזה. כן הייתי מנסה לשאול את הילד מה מפריע לו - "תראה, הוא כל כך קטן ונורא רוצה ללמוד ממך איך בונים ארמון בחול, יהיה יותר טוב אם הוא יעמוד בצד השני?". בסיטואציה השניה - עשית בסדר (בעיני). זכרי שהם עוד ממש קטנים, וכשאני נותנת לילדים בני 3-5 להתווכח קודם כדי לאפשר להם להגיע לפתרון בעצמם זה לא אותו הדבר כמו ילד בן שנה ורבע. בגיל הזה הם צריכים קודם ללמוד מה מותר ומה אסור ועל מה אפשר להתווכח, ואת זה הם ילמדו רק בזכות התערבות די מאסיבית שלך בשלב הנוכחי.
 

יופיופ6

New member
זו כנראה לא דוגמא טובה לתיווך חברתי

כי בטח ובטח שלא התכוונתי שהם ישחקו יחד ויהפכו להיות בסט פרנדס. ואת צודקת, כמו שכתבתי למיכ, היה פשוט יותר לבקש רשות/לשאול אם זה בסדר. לא חשבתי בכלל לתווך או לשאול כי היה נראה לי שילד בן שש מבין את הסיטואציה שעומד לפניו תינוק. וכן, אני מתחילה להבין שבגילאים האלה, של הילדים שלי אני אצטרך להתערב והרבה..
 

calabaza

New member
הבן שלי בדיוק בגיל של ילדייך

ואני בד"כ נוקטת בגישת "התיווך החברתי", כמובן רק כאשר יש צורך (ובגיל הזה יש די הרבה כי הם לא מדברים עדיין), אני לא נדחפת סתם. הדוגמאות שנתת הן כאלה שגם אני נתקלת בהן מפעם לפעם ואת ההתמודדות שלי איתן למדתי בעיקר מאחותי שילדיה יותר גדולים (גם אצלי זה ילד ראשון ופעם ראשונה שאני נתקלת במצבים כאלה). בדוגמה הראשונה- אם בני מתיישב לשחק עם ילדים בארגז החול ואפילו, רחמנא ליצלן, נוגע להם בצעצועים, והם מביעים מורת רוח, אני מסבירה להם שהוא בסה"כ מתעניין במשחק שלהם, שהוא רוצה לשחק איתם ושהוא לא מפריע. אם הוא משתמש בצעצועים שהילדים האלה לא משחקים בהם כרגע, אני מבקשת מהם שייתנו לו לשחק בצעצועים כי הם פנויים. אם הוא רוצה צעצוע שהם משתמשים בו, אני מסבירה לו שהצעצוע לא פנוי ומציעה לו אחד אחר פנוי. בד"כ זה עובד ועד היום נתקלתי רק בילדה אחת, מעצבנת במיוחד וגדולה יותר, שלא הסכימה בשום אופן שייגעו לה בצעצועים או שיישבו במרחק פחות משני מטר ממנה (לא רק בני, היו עוד ילדים במגוון גילאים באזור). ניסיתי לדבר על ליבה שחבל שהיא לא מוכנה לשתף, כי יותר כיף לשחק ביחד עם עוד ילדים, אבל ראיתי שהיא לא מוכנה בשום אופן וגם אימא שלה שישבה ממש לידה לא התערבה ולא ניסתה לעודד את הילדה להיות קצת יותר חברותית. במקרה הזה פשוט הסברתי לבני (תוך מאמץ עילאי לא להביע את דעתי האמיתית על הילדה ועל אימא שלה) שהילדה הזו מעדיפה לשחק לבד ולא אוהבת שיש ילדים בקרבתה ולכן עדיף שנלך למקום אחר. במקרה השני, אני הייתי מסבירה שהצעצוע לא פנוי והייתי מבקשת מהילד שלו שייך הצעצוע אם הוא מוכן אחרי שיסיים לרכב על הבימבה לתת גם לבני לרכב קצת. אם הוא מסרב בכל תוקף אני לא אתעקש (אלא אם זה ילד שאני מכירה ואז אנסה יותר לשכנע אותו), אבל אם הוא מסכים, אסביר לבני שעכשיו הילד רוכב על הבימבה וכשיסיים ייתן לו גם. אם יש צעצועים אחרים בסביבה- אציע לו לשחק במשהו אחר בינתיים. אני חושבת שעשית בסדר גמור במקרה השני. לא צריך לחכות שיהיו מכות כדי להתערב, מחד, ומאידך לא צריך לקפוץ מיד ולהרחיק את הילדים אם הם רוצים צעצוע שלא שייך להם. אני פחות משתמשת בטרמינולוגיה "שלי/ שלך" ויותר ב"פנוי/ לא פנוי" וכמובן עושה זאת גם כשקורה ההיפך- כשילד אחר רוצה צעצוע ששייך לבני.
 
אלה דברים שאני לא הייתי עושה.

אני אף פעם לא מנסה לשכנע ילדים אחרים לתת מהצעצועים שלהם לילדי (אם סירבו אז אני מכבדת את זה, לא לוחצת עליהם).
 

אפרסקה

New member
לדעתי כן

ענבר יודעת שמותר לה גם לסרב. אני כן מנסה לשכנע קצת, וכן מסבירה לה שכמו שהיא רוצה ש-X ישתף אותה, גם היא צריכה לשתף. אבל אם היא לא רוצה, אני יורדת ממנה. מה שכן, אם היא נעלבת שלא משתפים אותה, אני מזכירה לה שגם היא לא שיתפה ושלא חייבים.
 

calabaza

New member
למה לא בעצם?

קודם כל כשמדובר בילדים זרים אני באמת לא מנסה לשכנע, אלא רק כשמדובר בילדים שאני מכירה (ומן הסתם גם את הוריהם). אני לא לוחצת- אלא מסבירה שנחמד להתחלק בצעצועים ולשחק עם חברים ושאם צעצוע פנוי אז למה לא לאפשר לחבר לשחק בו? אני רואה את זה כצורה של חינוך להתחלק ולשתף. מה רע בזה?
 

יופיופ6

New member
כרגיל, בעודי מסתבכת במילים. סוכריה כבר נסחה

טוב יותר את מה שרציתי לכתוב. ועכשיו אני מסתכלת על השעה ורואה שהיא גם עשתה את זה מזמן
 

יופיופ6

New member
לא בדיוק../images/Emo3.gif הוא גדול מהם בשבועיים../images/Emo8.gif

מסכימה איתך על התיווך שנדרש כל עוד נראה לי שיהיה שיתוף פעולה. רק לא בטוחה בכלל שאעשה כל כך הרבה מאמצים אם הצד השני לא מעוניין ולא רוצה לשחק או לשתף. אני לא יודעת אם זה קשור לגיל או לכך שהם שניים (בגינה למשל, אני בדר"כ עסוקה בלשרוד ולהתפלל שכולנו נחזור הביתה בשלום) אבל כרגע בסופו של דבר אם אין שיתוף פעולה טבעי אני אעזוב את זה כמו שזה.
 

יופיופ6

New member
את שואלת אותי?

הם בני שנה ושלושה חודשים.
ובקשר לזה שאני אופטימית כתוצאה מזה שאת נוסעת.... סתם בתור אמא לתאומים זה נראה לי משהו שמצריך לוגיסטיקה ברמה גבוהה והפעלת הרבה משאבים. (השארת הילדים בבית ונסיעה לחו"ל, אפילו למעט ימים). אבל אם את עושה את זה אז כנראה זה אפשרי. תהני ואל תשכחי לספר חוויות
 
למעלה