האם הפכתן להיות מה שחשבתן

[אלפית]

"שהרבה פעמים אנחנו רואים את עצמנו כהרבה יותר

פגומים ממה שאחרים מסוגלים לראות אותנו בעינהם האוהבות." - כל כך נכון. והרשי לי להוסיף שגם בעיניים קצת פחות אוהבות ... ללא ספק אני המבקרת הכי קפדנית שיש לי. וכמו לכל דבר, כמעט, יש לזה יתרונות וחסרונות.

 

[והלאה וכאן]

החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות

אחרי הצבא חשבתי שאהיה מהנדסת ואעבוד בתעשייה.
החיים חשבו אחרת. מצאתי את עצמי בחופשת החלמה מתאונה של חצי שנה בזמן שהמדינה שלנו התהפכה על עצמה (רצח רבין וכל מה שהיה אחריו).
החלטתי ללכת ללמוד הוראה, כי חשבתי שזה יותר חשוב מהטכניון.
בסופו של דבר כיום אני עוסקת בעיקר באדמינסטרציה כזו ואחרת, חלק בעסק שלי וחלק במקום בו אני שכירה (ושם יש לי גם נגיעות חינוכיות, אבל הן בהחלט לא העיקר).

מבחינה משפחתית - רציתי משפחה גדולה. רציתי ללדת בבית. רציתי ארבעה ילדים משלי ושניים מאומצים.
החלום על אותה לידת בית נגוז באותה תאונה שהזכרתי קודם.
שני ילדים משלי

יש לי ממי שהיה בעלי.
שניים נוספים, סוג-של-מאומצים,

יש לי מהאיש שלי.
על עוד שניים כבר אוותר, אבל משפחה גדולה ומלאת אנרגיות - יש לי בהחלט ואני מאוד מרוצה ממנה.

 

[נעמה בסוודר]

שאלתי וברחתי... התנצלותי

(היה סופשבוע קצת כבד לי כאן, התקשיתי להתרכז)
נתתי את התקציר כבר עם השאלה, ובגדול אצלי בכל אופן התשובה על השאלה הראשונה היא לא, ועל השניה בתקווה, אבל עדיין לא יודעת.

היום ה"מקצוע" שלי הוא מאוד שונה ממה שאי פעם דמיינתי אותו.
התחלתי עם רעיון מאוד ברור של מה אני רוצה להיות, והבאג היחיד בתכנית המצויינת הזו היה שככל שהתבגרתי, הסתבר לי שזה פשוט לא מתאים למי שאני

.
אני מברכת על כך שהיה לי האומץ לעצור בזמן ולהכיר בכך, אבל קל זה לא היה.
מאז סוג של הלכתי צעד צעד, ועשיתי כל מיני דברים, כל אחד צעד קדימה מבחינתי ביחס למה שהיה לפניו. אני עדיין לא יודעת מה יהיה הצעד הבא.

עם המשפחה, ילדתי לראשונה בגיל 32. קיוויתי ללדת מוקדם יותר, אבל לקח לנו זמן להכנס להריון. אני מקווה לעוד ילדים בעתיד.
אני גרה במקום שרציתי לגור בו, אבל עד בואו של הילד בעצם לא היתה לי מודעות גדולה לאיך חיים כאן עם ילדים. ראיתי המון אנשים עם ילדים ברחוב אז הנחתי שמסתדרים, אבל לא חפרתי בעניין הפרקטיקה.
אז מבחינות מסויימות, עם בואו של הילד, אני מגלה שאני צריכה ללמוד עולם חדש, והדיעה שלי על ההשלכות של זה עוד מתגבשת.

 

[אמארונית]

בול שאלות שאני מתחבטת בהן עכשיו...

לא עובדת במה שחשבתי שאעבוד, כרגע מאלתרת כל מיני דברים כדי להיות עם הילדים. לא רוצה להכנס לפרטים כי זה נושא שמכאיב לי כעת, מרגישה קצת מפוספסת.
לפחות לגבי המשפחה התשובה שלי חיובית, כן, הקמתי משפחה כמו שרציתי אבל לא בטוחה שכמו שרציתי שנתנהל כמשפחה: כמשפחה - בקושי נמצאים יחד (או שבעלי עובד או שאני ותמיד אחד מאתנו עם הילדים), הרבה פעמים כ"כ תשושה שאפילו אין לי כוח להקריא להם סיפור ורק רוצה שילכו לישון כדי שאסיים את כל מה שלא הספקתי...
נפלת עם השאלה הזו על תקופה מבולבלת, שאני לא בטוחה שבפשרות שלי בעיסוק ובמגורים, שכרי לא יוצא בהפסדי

פשוט מרגישה שנעלמתי לעצמי ולא מספיקה לדאוג לעצמי ופוסט שקראתי היום על "להיות אמא תחזוקה בסיסית", ממש הבהיר שאני לא עושה כלום בכיוון של לדאוג לעצמי...
מפנטזת שנים לעבור לגור במושב, גרים בכוך תל אביבי...
אני יודעת שאני יוצאת כאן מבאסת לאללה, אבל אני יודעת שאלה צרות של עשירים, כלומר, שיש לי משפחה, בריאה ואני זוכה לבלות איתם יותר ממה שזכיתי בעבר ויש לנו קורת גג ומתישהו אני אחזור לעשות ספורט ולאכול נכון ולדאוג לעצמי... סורי על המרמור...

 

[MAMALY]

כן הפכתי ויותר מזה

אי אפשר להגיד שלא היו הפתעות..... חלקן רעות ביותר
רציתי הרבה ילדים לא יכולתי ללדת אותם.. כמעט מתתי בהריון הראשון לא היה סיכויים - הצלחתי ללדת ילד אחד לבדי
יכולתי לוותר להגיד זהו
מה פתאום???? שאני אוותר על החלומות שלי???? נולדו עוד 2 בעזרתן של שתי פונדקאיות מהממות אמא ל 3 ילדים זה לקח יותר זמן ממה שחשבתי, אין לי 6 ילדים כמו שרציתי אבל היי - אין תלונות אני מאושרת מאוד מבחינת המשפחה שלי היא מושלמת בעיני.

מבחינת עבודה הבנתי מהר בגיל צעיר ששכירה זה לא בשבילי הפכתי לעצמאית בהתחלה בקטנה.... היום אין תלונות טפו עסק ענקי בעלי ואני יחד ב 10 אצבעות אימפריה

הכי חשוב שברגע שהסתיים "פרוייקט הילדים" יכולתי להתפנות לחלומות ישנים יותר במקביל לטיפולים ולהריונות הפונדקאיים התחלתי ללמוד והיום אחרי 3 שנים של לימודים קשים ומדהימים אני יכולה להגיד על עצמי "שף קונדיטור התמחות בפטיסרי ושוקולד" וכל הכבוד לעצמי בימים אלו בונה מערך ומקווה לפתוח את העסק הקטן החדש שלי במקביל למה שאני עושה.

אז נכו לא ישנים הרבה כי יש ילדים קטנים בבית, נכון שכל היום אני מתרוצצת להספיק הכל, נכון שאני לא בשיא הכושר היו עוד שני ניתוחים להציל אותי והצלחתי גם מזה לקום בריאה קצת חלשה אבל היי - יעבור

החיים יפים.

מה שאני יכולה להגיד במבט לאחור שמעולם לא ויתרתי לעצמי על כלום אין בכוונתי לוותר על החלומות שלי בטח יהיו עוד... יש עוד מהון מקומות שלא הייתי ולא ראיתי, יש מקומות שאני מוכרחה לקחת את הילדיםש לי לראות בעצמם כמו אפריקה ותאילנד... יבוצע
רק שנהיה בריאים

 

[alonagol]

שמחה להצטרף לפורום. נדלקתי על השאלה-

מבחינת קריירה- אני עושה מה שחשבתי שאעשה בדיוק. בדיעבד הבנתי שהיו לי חלומות בתיכון להיות משהו אחר, אך הם נדחו על הסף בגלל שלא האמנתי שהם אפשריים.
מבחינה משפחתית- הבאתי חמישה ילדים עם האיש שאותו הכרתי בגיל 16 ושידעתי מיד שהוא יהיה האבא של הילדים שלי.

אפשר לומר שאני מרוצה!

 

[סו ורד]

כן, פחות או יותר התחום שחלמתי עליו כילדה

כילדה היה לי כישרון מובהק לכתיבה וחלמתי לעסוק בכתיבה ממש מילדות מוקדמת (אחרי שוויתרתי על החלום להיות גננת). ואכן פרנסתי היא ממילים, כתיבתן, עריכתן. לפעמים אני מסתכלת על עצמי מהצד, כשבדיוק גמרתי לנסח דבר מה במדויק, או כשמשהו שכתבתי והתגאיתי בו מתפרסם, וחושבת לעצמי שעשיתי חסד עם הילדה החולמת והגשמתי את שאיפותיה. זו מבחינתי סיבה לסיפוק, מרגישה שהייתי מדוייקת לעצמי, שלא הלכתי לאיבוד.

אבל החלום שלי לא עסק במה תהיה מידת הצלחתי, לא חלמתי להיות "מצליחנית" -רק רציתי שהעבודה שלי תהיה לכתוב. ואני אכן לא מצליחנית, רק כותבת...

שאיפות משפחתיות לא היו לי, זה משהו שהתפתח עם הזוגיות וההתבגרות.
ואני גרה בעיר שחלמתי עליה בתור ילדת פרובינציה ממוצעת, גם סוג של הגשמת חלום.

 

[מעיןבר]

ממממממ

מגיעה באיחור ותיכף יושבת לקרוא אבל קודם עונה
מבחינת הקריירה - המון שנים בילדותי ובנערותי חלמתי להריות רופאה. מאוד מאוד אהבתי גם את לימודי הביולוגיה. בסופו של דבר בתואר הראשון למדתי בכלל מלונאות אבל החיים גילגלו אותי לעשות את מה שאני באמת אוהבת. אני לא רופאה אבל אני חוקרת בתחום של בריאות (ביה"ס לתזונה) ואני חושבת שזכיתי באמת לשלב את אהבותי וכישוורי נכון (אני חושבת שהייתי רופאה לא טובה אם הייתי כן מגשימה את החלום, אני טיפוס לא מספיק טיפולי).
מבחינת משפחה - אני מודה שכילדה/נערה לא תיארתי לי שאכיר מישהו בגיל כל כך צעיר ובשלבים טיפה יותר מאוחרים חשבתי שאשאר לבד. עצם העובדה שאני בזוגיות מגיל כל כך צעיר היא פלא בעיני וזכיתי ב- 3 ילדות ויותר מזה אני לא מפשפשת במחשבות על זה, פשוט עסוקה באמת בליהנות ממה שיש הגם שהדרך היתה ארוכה ושונה משחשבתי (לאור המחזור הסדיר ונטול הבעיות מגיל הנעורים לא העליתי על דעתי שדווקא אני אכיר את עולם טיפולי הפוריות מקרוב).

 

[aurora0]

אני לא זוכרת

בלת"ק כי עוד לא קראתי מה שכתבו פה.

אני די בטוחה שאיפשהו הייתה לי רשימה של דברים ש"צריך להספיק".
כרגע אני עוד מרגישה כל כך בתהליך של "התהוות" (המשפחה עוד מתהווה, הקריירה באיזו צומת וכו') שאני לא יכולה להגיד שדברים התגלגלו, כי אני עוד מגלגלת אותם.
מה שכן מתברר לי יותר ויותר, שמה שחשבתי על תכנון משפחה לא תמיד מתאים בדיוק למה שאני רוצה מהקריירה שלי.
רציתי משפחה גדולה עד ענקית, וכעת שאני רואה עד כמה כל הדברים מסביב תובעניים, אני חושבת שאני צריכה לחשוב מחדש על מספר הילדים ששאפנו אליו.

 

[עינב וזהו]

מרחק שמיים וארץ

וטוב שכך!!!!
בצעירותי רציתי לנהל את העולם... אחרי לידת בכורי הבנתי שזה משעמם אימים ושיניתי כיוון
להגיד שאני לגמרי מרוצה? לא... אמנם אני מתה על מה שאני עושה אבל כל המסביב של ניהול עסק לא ממש "עושה לי את זה".
מבחינה משפחתית מעולם לא הקדשתי לזה מחשבה. רק בשנים האחרונות אניחושבת על כמות הילדים (יש כרגע 2)