זאב ז`בוטינסקי
New member
האם התהפוכות במזה"ת הן אור בקצה המנהרה או הפנס של הקטר הדוהר מולנו?
המזרח התיכון רותח ורוחש תהפוכות אשר שיאן היה, בשבוע שעבר, התפטרות ממשלת לבנון בלחץ ההפגנות. אחרי התפטרות זו, ובעקבות לחץ מצד הנשיא בוש, בא נאום אסאד שאמר בלי להתחייב לסיום הכיבוש הסורי בלבנון כי סוריה תוציא כוחות מלבנון וגם זה תוך שלשה חדשים.
בשמאל כבר קובעים כי זה תהליך גורף וכי יש למהר ולקפוץ בראש ולוותר על מה שרק אפשר, כי אם לא נעשה זאת מייד נפסיד את חלון ההזדמנויות. לא כל כך מהר רבותי, דוקא בשעה כזו של חוסר יציבות צריך להיות עוד הרבה יותר זהירים מבעבר.
כבר נפלנו באותו בור רק לפני עשור כאשר התקוות על שנוי דרמטי המריאו לשמיים אלא שהסתבר שכמה הנחות יסוד שהיו למנהיגינו בעת ניפוח בלון האשליות של אופוריית אוסלו היו בלתי מבוססות (ערפאת ישמור עלינו מהחמאס). עוד הסתבר כי מרוב מהירות ובהילות הוחלפו אי ודאויות בהנחות אופטימיות שלא היה להן בסיס במציאות, במקום להציב באותם מקומות ספקות לגבי כוונות הצד השני להסכמים. ההסכם עם הפלשתינים היה: "מלא חורים כמו גבינה שויצרית" כדברי הנחתום שהעיד על עיסתו – יצחק רבין. האופוריה אז עוורה את עיני אלה שנהו אחרי ההטעייה הגדולה שניהל ערפאת מולנו והם לא הבחינו כיצד הוא טווה חוט אחר חוט, לפי תכנון שיטתי ומדוייק, את המלכודת אליה הכניס אותנו. את מחיר הדמים של כניסתנו אל המלכודת ההיא אנו משלמים עד היום (עבר רק שבוע מאז הפיגוע הנורא בתל אביב).
אסור לדהור שוב בעיניים עצומות בגלל כמיהתנו לשלום, כי שגיאות נוספות מאותו סוג תעלינה לנו הרבה יותר ביוקר מאשר בעבר. בענינים אלה המהירות היא מהשטן. יש לבדוק כיצד יתייצבו מחדש יחסי הכחות במדינות הסובבות אותנו. הרי באותה מידה שארועים אלה עשויים לבשר תקופה טובה יותר, הם עלולים גם להביא בכנפיהם השתלטות של גורמים המצהירים על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל. האחים המוסלמים לא הלכו לשום מקום ממצרים, למרות הדכוי שלהם ביד רמה ע"י מובראכ. עתה משהוא מגלה סימני חולשה בכך שהוא מסכים לעריכת בחירות לנשיאות מול מתחרים אחדים, הם עלולים לחשוב כי הגיע הזמן להשתלט על מצרים תוך הסתמכות על עזרה חיצונית של ארגון אל-קעידה, למשל. המשטר הסורי אשר גילה חולשה פנימית בכך שהרשה לאינטלקטואלים להפגין ברחובות כנגד המשטר, עלול להוות מטרה למתקפה פנימית של גורמי האיסלאם הקיצוני. אסור לשכוח שאסאד בא מהמיעוט העלאווי המונה כ-12% מאוכלוסית סוריה וממש לא כדאי לשכוח כי דודו, ריפאת, שחט בפקודת אביו כ-20,000 מוסלמים בעיר חמה בתוך שבועיים, הרס את המסגדים שחלקם היו בני יותר מאלף שנים וחרש את שטח העיר כדי לדכא כל נסיון נוסף להתקוממות מצידם. מי ששרד את התקופה ההיא בודאי אינו שוכח ואינו סולח למשפחת אסאד בפרט, ולעלאווים בכלל, ואותם גורמים הם הרוב המכריע בסוריה. כך שהתמוטטות המשטרים במצרים ובסוריה עלולה לבשר דוקא הקמת מדינות איסלאם קיצוני נוסח איראן עם גבול משותף לנו.
כל שאר הסימנים גם הם מעידים כי אין מקום להחפז. הפלשתינים, בהנהגת אבו מאזן שתדמיתו המתונה מטעה מאד, לא ביצעו ולוא גם צעד אחד מאלה שעליהם התחייבו בשארם אל שייח לפני מספר שבועות. הם עדיין חייבים, על פי התחייבותם שלהם, לקיים את כל פרטי השלב הראשון של תכנית מפת הדרכים. עד היום לא התחילו אפילו לתכנן כיצד לבצע את פרוק ארגוני הטרור, את איסוף כל כלי הנשק הבלתי חוקיים, להחליף את כל החומר בתכניות הלימודים ועוד ועוד ועוד. הם גם לא הודיעו על כוונה לבטל את האמנה הפלשתינית הקוראת להשמדת מדינת ישראל ולגרוש כל היהודים ממנה אל הארצות מהן הגיעו אבותיהם, ולפי נסיון העבר איתם בענין זה, הם גם לא מתכוונים לעשות זאת. כך שלמרות הרעשים מסביב, הבעיות הבסיסיות שלנו עם הערבים לא השתנו ולכן עלינו להזהר שבעתיים מכניסה נוספת למלכודת פתאים כמו זו שאליה הכניסו אותנו פרס ורבין.
טעימה מוקדמת של תוצאות כניסה כזו למלכודת חזינו על בשרנו רק בשבוע שעבר, כאשר נפתחה ועידת לונדון. בלייר התחייב לפני הועידה שהיא לא תהיה פוליטית והיא תעסוק רק במציאת דרכים לשיקום כלכלת הרש"פ. לכן ישראל הסכימה להשתתף, אם כי לא בשמחה. הודעות הסיכום של הועידה (שנוסחו עוד לפני פתיחתה) לא זו בלבד שהן רק פוליטיות, בניגוד גמור להבטחתו של בלייר לכל העולם, אלא שהן אנטי-ישראליות ואין בהן אפילו איזכור לטרור הערבי. כמאמר הציטוט הידוע: "הים אותו ים, והערבים אותם ערבים". כמובן שישראל נאלצה כתוצאה מכך לחזור בה והיא לא השתתפה בועידה, ובצדק.
לצערנו הרב אין אנו חיים בעולם אוטופי, אלא בתוך מציאות קשה וסיזיפית של איום מתמיד על חיינו ועל חיי בני משפחותינו. אסור להמר פעם נוספת על בטחון האזרחים בעבור נזיד חלומות שוא. על השמאל לנהוג הפעם באיפוק ובסבלנות ובודאי שלא לקפוץ בראש בשעה כזו.
המזרח התיכון רותח ורוחש תהפוכות אשר שיאן היה, בשבוע שעבר, התפטרות ממשלת לבנון בלחץ ההפגנות. אחרי התפטרות זו, ובעקבות לחץ מצד הנשיא בוש, בא נאום אסאד שאמר בלי להתחייב לסיום הכיבוש הסורי בלבנון כי סוריה תוציא כוחות מלבנון וגם זה תוך שלשה חדשים.
בשמאל כבר קובעים כי זה תהליך גורף וכי יש למהר ולקפוץ בראש ולוותר על מה שרק אפשר, כי אם לא נעשה זאת מייד נפסיד את חלון ההזדמנויות. לא כל כך מהר רבותי, דוקא בשעה כזו של חוסר יציבות צריך להיות עוד הרבה יותר זהירים מבעבר.
כבר נפלנו באותו בור רק לפני עשור כאשר התקוות על שנוי דרמטי המריאו לשמיים אלא שהסתבר שכמה הנחות יסוד שהיו למנהיגינו בעת ניפוח בלון האשליות של אופוריית אוסלו היו בלתי מבוססות (ערפאת ישמור עלינו מהחמאס). עוד הסתבר כי מרוב מהירות ובהילות הוחלפו אי ודאויות בהנחות אופטימיות שלא היה להן בסיס במציאות, במקום להציב באותם מקומות ספקות לגבי כוונות הצד השני להסכמים. ההסכם עם הפלשתינים היה: "מלא חורים כמו גבינה שויצרית" כדברי הנחתום שהעיד על עיסתו – יצחק רבין. האופוריה אז עוורה את עיני אלה שנהו אחרי ההטעייה הגדולה שניהל ערפאת מולנו והם לא הבחינו כיצד הוא טווה חוט אחר חוט, לפי תכנון שיטתי ומדוייק, את המלכודת אליה הכניס אותנו. את מחיר הדמים של כניסתנו אל המלכודת ההיא אנו משלמים עד היום (עבר רק שבוע מאז הפיגוע הנורא בתל אביב).
אסור לדהור שוב בעיניים עצומות בגלל כמיהתנו לשלום, כי שגיאות נוספות מאותו סוג תעלינה לנו הרבה יותר ביוקר מאשר בעבר. בענינים אלה המהירות היא מהשטן. יש לבדוק כיצד יתייצבו מחדש יחסי הכחות במדינות הסובבות אותנו. הרי באותה מידה שארועים אלה עשויים לבשר תקופה טובה יותר, הם עלולים גם להביא בכנפיהם השתלטות של גורמים המצהירים על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל. האחים המוסלמים לא הלכו לשום מקום ממצרים, למרות הדכוי שלהם ביד רמה ע"י מובראכ. עתה משהוא מגלה סימני חולשה בכך שהוא מסכים לעריכת בחירות לנשיאות מול מתחרים אחדים, הם עלולים לחשוב כי הגיע הזמן להשתלט על מצרים תוך הסתמכות על עזרה חיצונית של ארגון אל-קעידה, למשל. המשטר הסורי אשר גילה חולשה פנימית בכך שהרשה לאינטלקטואלים להפגין ברחובות כנגד המשטר, עלול להוות מטרה למתקפה פנימית של גורמי האיסלאם הקיצוני. אסור לשכוח שאסאד בא מהמיעוט העלאווי המונה כ-12% מאוכלוסית סוריה וממש לא כדאי לשכוח כי דודו, ריפאת, שחט בפקודת אביו כ-20,000 מוסלמים בעיר חמה בתוך שבועיים, הרס את המסגדים שחלקם היו בני יותר מאלף שנים וחרש את שטח העיר כדי לדכא כל נסיון נוסף להתקוממות מצידם. מי ששרד את התקופה ההיא בודאי אינו שוכח ואינו סולח למשפחת אסאד בפרט, ולעלאווים בכלל, ואותם גורמים הם הרוב המכריע בסוריה. כך שהתמוטטות המשטרים במצרים ובסוריה עלולה לבשר דוקא הקמת מדינות איסלאם קיצוני נוסח איראן עם גבול משותף לנו.
כל שאר הסימנים גם הם מעידים כי אין מקום להחפז. הפלשתינים, בהנהגת אבו מאזן שתדמיתו המתונה מטעה מאד, לא ביצעו ולוא גם צעד אחד מאלה שעליהם התחייבו בשארם אל שייח לפני מספר שבועות. הם עדיין חייבים, על פי התחייבותם שלהם, לקיים את כל פרטי השלב הראשון של תכנית מפת הדרכים. עד היום לא התחילו אפילו לתכנן כיצד לבצע את פרוק ארגוני הטרור, את איסוף כל כלי הנשק הבלתי חוקיים, להחליף את כל החומר בתכניות הלימודים ועוד ועוד ועוד. הם גם לא הודיעו על כוונה לבטל את האמנה הפלשתינית הקוראת להשמדת מדינת ישראל ולגרוש כל היהודים ממנה אל הארצות מהן הגיעו אבותיהם, ולפי נסיון העבר איתם בענין זה, הם גם לא מתכוונים לעשות זאת. כך שלמרות הרעשים מסביב, הבעיות הבסיסיות שלנו עם הערבים לא השתנו ולכן עלינו להזהר שבעתיים מכניסה נוספת למלכודת פתאים כמו זו שאליה הכניסו אותנו פרס ורבין.
טעימה מוקדמת של תוצאות כניסה כזו למלכודת חזינו על בשרנו רק בשבוע שעבר, כאשר נפתחה ועידת לונדון. בלייר התחייב לפני הועידה שהיא לא תהיה פוליטית והיא תעסוק רק במציאת דרכים לשיקום כלכלת הרש"פ. לכן ישראל הסכימה להשתתף, אם כי לא בשמחה. הודעות הסיכום של הועידה (שנוסחו עוד לפני פתיחתה) לא זו בלבד שהן רק פוליטיות, בניגוד גמור להבטחתו של בלייר לכל העולם, אלא שהן אנטי-ישראליות ואין בהן אפילו איזכור לטרור הערבי. כמאמר הציטוט הידוע: "הים אותו ים, והערבים אותם ערבים". כמובן שישראל נאלצה כתוצאה מכך לחזור בה והיא לא השתתפה בועידה, ובצדק.
לצערנו הרב אין אנו חיים בעולם אוטופי, אלא בתוך מציאות קשה וסיזיפית של איום מתמיד על חיינו ועל חיי בני משפחותינו. אסור להמר פעם נוספת על בטחון האזרחים בעבור נזיד חלומות שוא. על השמאל לנהוג הפעם באיפוק ובסבלנות ובודאי שלא לקפוץ בראש בשעה כזו.