הנה דוגמא למה שיסב לי אושר:
אם תפנה אותי למישהי שאתה מכיר והשאיפה הגדולה בחייה היא להביא עשרה ילדים, "בלי שאיפות לשום דבר מעבר, רק לעשות את הילדים וגמרנו" - אני אהיה מאושר. ואני אפנה אליך בשאלה, כיהודי טוב, ובעיקר מפני שהבאת דוגמאות לדבריך: מאיזה מעמד בדיוק אתה מגיע, כאשר אתה חושב שתוכל לקבוע למישהו אחר מהו "אושר אמיתי"? או, במילים אחרות, למה אתה חושב שלמישהו יהיה יותר טוב להכיר באמת-כביכול שאתה מאמין בה, כאשר יש כל כך הרבה דעות אחרות, וכמובן - כאשר הוא מאושר? (אגב, דוגמאות של משטר טוטאליטרי ובעל מתעלל הן משהו אחר - דברים כאלה צריך להפסיק בלי קשר לאושר של האזרחים/האשה - זה פשוט מצב מקולקל.)
אם תפנה אותי למישהי שאתה מכיר והשאיפה הגדולה בחייה היא להביא עשרה ילדים, "בלי שאיפות לשום דבר מעבר, רק לעשות את הילדים וגמרנו" - אני אהיה מאושר. ואני אפנה אליך בשאלה, כיהודי טוב, ובעיקר מפני שהבאת דוגמאות לדבריך: מאיזה מעמד בדיוק אתה מגיע, כאשר אתה חושב שתוכל לקבוע למישהו אחר מהו "אושר אמיתי"? או, במילים אחרות, למה אתה חושב שלמישהו יהיה יותר טוב להכיר באמת-כביכול שאתה מאמין בה, כאשר יש כל כך הרבה דעות אחרות, וכמובן - כאשר הוא מאושר? (אגב, דוגמאות של משטר טוטאליטרי ובעל מתעלל הן משהו אחר - דברים כאלה צריך להפסיק בלי קשר לאושר של האזרחים/האשה - זה פשוט מצב מקולקל.)
בחתימה שלי יש משפט שמביע את דעתי על הנושא בצורה די חלקה- "לעשות את מה שאתה אוהב זה חופש. לאהוב את מה שאתה עושה זה אושר." נכון, החברה היום מאפשרת חירות לכולם, אבל כמות האנשים שמגדירים עצמם כמאושרים קטנה מאי פעם (אם אני לא טועה, קיים מחקר שמעיד כי אחוז האנשים המדוכאים בחברה המודרנית גבוה יותר מבעבר) ולכן השאלה שעומדת על הפרק היא- חירות או אושר? ניתן להתווכח בנושא, הדעה שלי מבוססת על האמונה שממילא בני האדם לא באמת חופשיים, וגם הבחירות שלנו נובעות ממניעים שאין לנו, ברמת המודעות האנושית, שליטה עליהם. לכן אני חושב שהאושר עדיף.