האם זו אפליה לדעתכם?

[b e ll]

אני רוצה להניח שאנחנו יותר מסך כל

התכונות שלנו. לא החזרתי תשובה בשאלה "אוליי תרצה לדעת מה מספר התחתונים שלי", אבל אני גם לא מוכנה לפרט באילו אמצעים אשתמש אם אצטרך לנסוע לאילת ובעלי עובד משמרות. אני רוצה להניח שבמקום העבודה מודעים לבעיותיות של "קפיצה קטנה לחו"ל" ללא נתינת זמן מספיק להתארגנות. ודבר נוסף, בגלל זה יש את עניין הגיל - בני העשרים יכולים לעבוד עד שתיים לפנות בוקר ולנסוע בהתרעה של 5 דקות לזמביה או לאילת, לעומת זאת הם אימפולסיביים ועושים טעויות בגלל חוסר נסיונם. לעומתם אני, בעלת נסיון ויכולת שנרכשה עם ההשכלה והשנים וממני יפיקו הרבה יותר מחשבה ופיתוח. אליי אני מקווה מאוד שלעולם לא יתייחסו כאל מספר שעומד בתור בשוק העבדים. שוק חופשי זה מושג נהדר, תחרות זה עוד יותר טוב מזה. אבל אנחנו בני אדם. וגם חיים בדוגמא שלך יכול להקלע למצב שהוא פשוט לא יכול לנסוע ויתהפך העולם ואז מה? יפטרו אותו?

 

[יונית א]

מהצד של המראיין

לא כל כך מעניין מה את עונה. אלא איך את עונה. ותשובה העוסקת ביתרונות שלך, מול הקושי שלך להערך במיידי לנסוע לחו"ל היא תשובה רצינית ועיניינית. לעומת תשובה שניתנה כאן קודם לעניין מספר התחתונים שלא תזכה את העונה כנראה בשלב הבא במיון. מה לעשות? כאשר יש 10 מועמדים למישרה מבוקשת ורק אחד נבחר- התחושה היא של מיון. כאשר יש 100 מועמדים ורק אחד נבחר- התחושה היא של "שוק עבדים" כפי שאת מגדירה את המינוח. לא אני קבעתי את כללי השוק הזה. זה קיים. זו מציאות . עכשיו השאלה אם את רוצה לקחת חלק בו, ובאילו תנאים.

 

[b e ll]

לא, אני לא רוצה להיות חלק משוק כזה-

אני קובעת לי את הכללים. בגלל זה ומעוד סיבות פתחתי לי עסק פרטי משלי שבו אני קובעת שאם אעבוד קשה מאוד מאוד - אצליח.

 

[siv30]

יונית אני מזכירה לך שעל פי החוקים

אסור למעביד לקפח עובד בשל כל אחת מהסיבות שאת מעלה בהודעות שלך. אני מודה שקשה להוכיח אפליה אבל עדין לא בלתי אפשרי.

 

[siv30]

בוודאי שאת כמעסיק יכולה לשאול את כל

השאלות העולות על רוחך, אבל בואי לא נצא מתוך הנחה שהעובד הוא "טיפש". הוא יענה לך את התשובות "הכי נכונות", את אלה שאת רוצה לשמוע ואת אלה שיתנו לו את הסיכויים הטובים ביותר לקבל את העבודה. בואי נצא מתוך הנחה שלא לעולם חוסן ויום אחד שוק המעסיקים יהפוך עורו ויהיה שוק של עובדים (מדי כמה שנים זה קורה אנחנו יודעים) וביום הדין האם העובדים ישכחו לך את השאלות שריחם אינו לגמרי פוליטיקלי קורקט? לשוק העבודה יש שתי פנים יש את הפאן של המעסיק ויש את הפאן של העובד. מערכת נצלנית לא תשרוד לאורך זמן לא מאף צד.

 

[siv30]

../images/Emo6.gif לסגור אותם במחסן....

לדעתי לקשור לעץ ולעולם לא לשחרר

 

[היי11]

אפליה או לא

חסרים כאן פרטים נוספים. האם היא עבדה לפני הלידה 12-14 שעות. אני מניחה שהיא סיימה את חופשת הלידה. האם הבקשה שלו חריגה בהתאמה לתפקיד ולמקצוע ולעובדים האחרים במשרד בחברה . יש כאן הרבה פרמטרים שחסרים לשיפוט. אם הבקשה היתה סתמית ואין צורך ממשי בשעות אלו אולי הוא פשוט רצה להתפטר ממנה וזו היתה ההזדמנות. אם לא אפשר לבקש לעבוד לפי תפוקה ומשימות עם יעדי זמן וזה המבחן האמיתי.

 

[missB]

הדיון הוא תיאורטי

החברה לא מחפשת לתבוע, לא סביר שימנעו ממנה פיצויים. פשוט מחשבות שעלו בי בעקבות המקרה והעלתי אותן כאן לדיון. לפני ההריון היו בהחלט תקופות שהיא עבדה שם המון שעות והיו גם תקופות רגועות יותר. המנהל לא היה מוכן לשום פשרה בכיוון של שהיא תצא מוקדם יותר כמה פעמים בשבוע ובעלה ייצא מוקדם יותר בימים האחרים וכך יחולק הטיפול בתינוק בין שניהם. הדרישה לשעות ארוכות היתה יותר מסיבות של דוגמה אישית לאחרים ולאו דווקא מסיבות של יכולת עמידה בתפקיד.

 

[יונית א]

אין כאן אפליה לדעתי

זהו תפקיד ניהולי או בכיר שהמנהל דורש לשם ביצועו שעות נוכחות ממושכות בעסק. הוא כנראה דורש אותם מכל מי שיהיה בתפקיד זה. ולפיכך היא זו שצריכה להחליט אם מתאים לה או לא להיות בתפקיד. זה כלל לא חשוב אם השעות הממושכות זה בגלל תקשורת עם ארה"ב בלילה, או גחמה של המנהל על "דוגמא אישית" לפי אור המנורה המתמשך.(בעיניו זה "לעמוד בתפקיד" בדיוק כמו לשבת מול פס הייצור). אלו הדרישות. היא יכולה לקחת אותן או שלא.

 

[missB]

לדעתי יש

כי לפי הטיעון הזה כל אמא שאינה מוכנה להזניח לגמרי את התינוק שלה - אינה צריכה להתקדם לתפקידים ניהוליים. וכל מישהי שעובדת כיום בחברה אפילו בתפקיד זוטר ואפילו אינה חושבת עדיין על ילדים, צריכה לדעת שהיה ותכנס להריון - כנראה שלא תהיה לה עבודה לחזור אליה. אני מכירה את החברה ויודעת שלו היתה בעבודה והיה מקרה הדורש את התייחסותה, היא היתה נשארת יותר מאוחר. לא כסטנדרט אבל בהחלט לפי הצורך. היא גם היתה מוכנה לשמוע פשרות כמו לקחת עבודה הביתה או להתחלק בימים. החוסר נכונות להתגמש מעט כדי לאפשר לאשה שהיא גם אמא להמשיך בעבודתה, הוא אפליה בעיני. אולי לא אפליה נגד נשים אבל בהחלט אפליה נגד הורים. ומכיוון שהאמא היא בדר"כ ההורה המטפל אז רב האפליה מכוונת כלפיה. (אני לא רוצה לחשוב בכלל איך היה מגיב מנהל של גבר לו היה מבקש לא לעבוד עד מאוחר כי יש לו תינוק לטפל בו). אם מישהו בונה הגדרה של תפקיד באופן מכוון כדי למנוע ממגזר מסויים לעמוד בהגדרות - אני רואה בזה אפליה.

 

[יונית א]

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

כאשר אדם עובד בארגון כלשהו הוא לוקח על עצמו את החוקים, כללים,נורמות, ושאר ירקות הכרוכים בעבודה במקום זה. המונח אדם מתייחס לגבר ואישה, הורה או נטול ילדים וכל אופציה אפשרית אחרת. כ"עובד שכיר" הוא יכול להחליט אם הארגון מתאים לו או שלא. אם לא- בד"כ אנשים עושים את הברירה הטבעית ועוברים למקום אחר ,כאשר מתאפשר להם. ההורה שבוחר להישאר במקום עבודה תובעני- כמו זה שציינת, עושה את הבחירה שלו. אינו יכול לצפות כי מעסיקו ישנה את כללי ההתנהלות המקובלים רק כי אינם מתאימים כיום לצרכי העובד. ואין כלל חשיבות אם השהות עד שעות הלילה המאוחרות היא בגלל מה שהעובד רואה כצרכים חיוניים "מקרה הדורש התייחסותה" או סתם נורמה לנהל את הדיונים הכי משמעותיים בשעה 21.00 בלילה. אתן לך דוגמא אחרת- כתב עיתון לעינייני ספורט- כותב בחלק ניכר מהכתבות על משחקי כדורגל שהתנהלו ביום שבת. אם אותו כתב הפך לשומר שבת (וזה כמובן אפשרי ומותר לו ) אינו יכול לצפות כי עורך העיתון יקבל ממנו רק כתבות על משחקי טניס וברכות שחיה. או תפקיד שכולל באופן טבעי כ 8-10 ימים בחו"ל מדי חודש. לא יתכן שעובד שהפך להורה יגיד, אני מעוניין להמשיך לבצע את התפקיד , אבל אני מוכן לנסוע רק יומיים בחודשיים לחו"ל. השינוי שהעובד עשה באורח חייו, כמו השינוי שחברתך עשתה-הוא בחירה שלו. המעביד לא אמור לשנות את הציפיות והדרישות שלו (ושוב, מבלי להתייחס למידת הרלוונטיות שלהם לאפקטיביות שלהם) בגלל שינוי באורח החיים של העובד. המעביד לא אמור "להתגמש" כלפי עובד/ת אם אלו התנאים והדרישות הברורים מאליהם והיו כאלו מקידמת דנא. לו היית מתארת מצב, שהיא עבדה עד השעה 17.00 מדי יום משך ארבע שנים, ולפתע פתאום לאחר הלידה, באותו התפקיד המעביד דורש ממנה לעבוד עד 20.00 מדי יום- היה מקום להניח כי נעשתה אפליה סמויה על רקע היותה אם. חברתך רוצה להיות יותר שעות ביממה עם התינוק שלה (מובן למדי) שתחליט מה היא מעדיפה כיום- תפקיד בכיר או להיות עם התינוק. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה בו זמנית.

 

[missB]

בעולם אידיאלי

היית יכולה לאמר שהחברה שלי צריכה לעבוד במקום שדורש שעות עבודה מועטות יותר ועדיין מאפשר לה לשמש בתפקידים בעלי משמעות. בפועל כמעט כולם דורשים הרבה שעות. אז את בעצם מסכימה שאם אשה רוצה להיות אם היא צריכה לוותר על קריירה. אין דרך ביניים כי מבחינתך אין שום סיבה שמעסיק ירצה ללכת לקראת מישהו מעובדיו מכל סיבה שהיא. אז זהו זה? או אמהות או קריירה? אין דרך ביניים? זה מחזיר אותנו שנות דור אחורה לא?

 

[יונית א]

אמהות או קריירה?

לא. זו לא הייתה הדיעה שאני הצגתי. אני רק חושבת שכל אחת קובעת לעצמה את הגבולות שהיא מוכנה בנקודת זמן מסויימת לעמוד בהם, ואם החברה שלך לא מוכנה לעמוד בגבולות של המעסיק והתנאים שלו - הרי היא תצטרך אחת משניים- או להתפשר עם "תפיסת האמהות" שלה . או להתפשר על התפקיד במקום העבודה. מעסיק יכול לרצות ללכת לקראת אחד מעובדיו, מכל סיבה שהיא- ברור שכן. אבל זה לא המעסיק של חברתך, כמדומני. לא מדובר בנתונים תיאורטים, אלא במעסיק מסויים מאד.

 

[missB]

תפיסת אמהות?

נשמע מדברייך כאילו היתה פה בחירה של ממש. אני אשמח לשמוע איך לדעתך היה אפשר להתמודד אחרת עם הסיטואציה שהצגתי. עבודה של 14 שעות ביום משמעה לא לראות בכלל את התינוק מאחר ובשעה שמונה שהיא תגיע הביתה סביר שהוא יישן. כך שאני לא רואה איך היא יכלה להסכים לתנאים האלה. לצערי לא מדובר במקרה ספציפי אלא בדוגמה למשהו שמתרחש מדי יום ביומו. זו לא החברה הראשונה שנתקלה בבעיות ומגבלות בגלל שהחליטה לעשות מעשה נועז וללדת תינוק.

 

[היי11]

תפיסת אמהות או אבהות

האם רק האמא צריכה לבחור? איפה האבא? האם בדרך השאלות שלך אינך מכניסה את הההבדל בין המינים כהנחת יסוד? מניסיון אני רוצה להגיד שאפשר לעשות את שני הדברים יחד לנהל לעבוד 12 שעות ביום ולהיות אמא ובתנאי שיש סביבה תומכת ושיויון אמיתי בבית. עם הבוס מסתדרים בהליכה.

 

[missB]

לגבי אבות

הבעיה היא אפילו חמורה יותר בעיני. כי אם כלפי אמהות עוד איכשהו מוכנים להתגמש פה ושם (וגם זה נהיה נדיר יותר ויותר) אז כלפי אבות אין שום התחשבות. מעטים הגברים שיכולים לאמר לבוס שלהם שהם צריכים להגביל את שעות העבודה שלהם בגלל הילדים ולצאת מזה בשלום. הנחת היסוד שלי היא של שני בני זוג קרייריסטים ללא מערכות תמיכה חיצוניות כגון הורים שיכולים לעזור. במקרה כזה כששני המעסיקים של בני הזוג לא ממש מוכנים להתגמש בדרישותיהם - לפחות אחד מהם נאלץ להתפשר ולרב זה בעל המשכורת היותר נמוכה מבין השניים. (אני מניחה שאין מחלוקת לגבי זה שנשים לרב מרוויחים פחות).

 

[שש שבע]

למה אפליה?

אם מגבר היו מבקשים 12-14 שעות עבודה במקום הזה, וגם מאישה? ברי זו התגשמות החלום הפמיניסטי לא?