נכון שבהתחלה הזכרתי את שני הפרמטרים אך כעט
אני מגדיר אותה כחיפוש אחר האמת\ שאיפה לאמת . האמת לא קיימת , זאת אומרת אנחנו לא יכולים לדעת מהי האמת המוחלטת . אמת היא סובייקטיבית . זאת אומרת שאדם שבקיא באמת באיזה שהוא מישור יקרא חכם ע"י הסובבים אותו. החוכמה עצמה עבורי היא השאיפה לאמת . אם בחברה מסוימת מאמינים באלילים(הווה אומר , זו האמת שלהם) ומישהו מאוד בקיא בתורה הזו (באמת הזו) אם בזה שהוא יודע מה הם אומרים , אם מה נכון על פיהם וכו' הוא יקרא חכם . אם בשבילי המדע היא אמת , אני אוכל להגיד שאינשטיין היה חכם , או החזיק בחוכמה - החזיק באמת . הוא עשה את זה בדרך ובעזרה של ידע , סקרנות , יצירתיות , ליברליות , הבנה של דבר מדבר וכו' . אך החוכמה עצמה היא ה"אמת" שהוא מציג . זאת אומרת , שככל שאני חושב שהוא דובר אמת יותר - אמיתות דבריו נראת לי נכונה יותר כך הדבר נחשב לחוכמה . בפילוסופיה של קאנט למשל אני רואה חוכמה - אני רואה הגיוניות למשל . במילים אחרות אני חושב שהדברים שאמר הם אמת . זאת אומרת שמי שמחזיק בידע של קאנט הוא מחזיק חוכמה , אמת . למשל כדי לדעת אם דבר מה הוא מוסרי על פי קאנט (על קצה האצבע) נשאל את עצמנו "ומה היה קורה אם כולם היו עושים את זה" או "מה היה קורה אם היו עושים את זה לי" . בשבילי זו אמת (וחוכמה) , אכן זה נכון למדוד בעני כך מוסר . ועל כן המחזיק בדעה זו , המפתח אותה והחושב אותה מחזיק בחוכמה עצמה . לסיכום , חוכמה בעני היא השאיפה לאמת , כל תרבות , כל אדם והאמת שלו\ה.