חן חן לך, TakeCtrl, על תשובתך הברורה
הערה:
מאוד הייתי רוצה להכיר את המפעלים הסיניים/הונג-קונגיים/תאילנדיים, שלא זזים בלי פיקוח צמוד של מכון התקנים הישראלי. מן הסתם, יש להם מסמכים שמעידים על התאמה לתקן האירופאי, שעליו בנוי התקן הישראלי. ומן הסתם, עיון במסמכים הללו, הוא כל הבדיקה שמתבצעת. במקרה המסובך ביותר, דולים פרט אקראי מהמשלוח ומשווים את הנתונים המוטבעים עליו לאלה שבמסמכים.
 
איך שלא יגלגלו את זה, זה לא צריך לעלות יותר משעת עבודה של פקיד. ודאי וודאי שלא מצדיק העדפת מסמכי-יצרן רשמיים, שמספק סוחר, על פני אותם מסמכים בדיוק, שמספק אדם פרטי.
 
יסלחו לי הילדים, אבל אני זוכר (ממרומי גילי
) ימים, שבהם ייבוא אישי של מכונית, היה בבחינת מד"ב. אנשים נסעו לחו"ל, רכשו שם מכונית, קבלו רישוי מקומי, טיילו בה וחזרו אתה כרכוש פרטי משומש (הכרתי כמה כאלה). אינטרנט עוד לא היה אז אפילו בצורת חשק, שלא לדבר על איביי.