האב בחו"ל,,,,,אנחנו גרושים, בני בן 10, לא ראה את אביו כבר כמעט 4 שנים,,,,,האב מתקשר 2-3 בשנה לשיחה קצרה,,,,כותה מילה או שתיים במסנג'ר לעיתים רחוקות,,,,,,ומתעייף
החוסר קשר בין אבות לילדים שלי. כל יום אני מכירה, שומעת, זוכרת ורואה ילדים/ילדות שהאבא = פשוט נעלמו מהחיים שלהן - מכל סיבה שבעולם שהם מצאו. וזה כזה עצוב. עצוב להגיד שאת לא לבד ויותר עצוב להגיד שמוסד "האבהות" פשוט את הרגל. שיהיה הכי טוב, ורד
זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. איך אבא או אמא פשוט משאירים את הילד אצל ההורה השני ונעלמים. מה בדיוק הם חושבים לעצמם? לפעמים נראה לי שזה פשוט לא מעניין אותם. הם נשארו ילדים ולא מסוגלים לקחת אחריות. לא מסוגלים לאהוב באמת את הילדים שלהם.
הוא ברזילאי וחי בברזיל...עד לפני מספר חודשים לא היה קשר כמעט בכלל אבל עכשיו המצב הרבה יותר טוב...הם מתראים במסנג'ר בערך פעמיים בשבוע...הוא שולח לה מתנות וגם שולח קצת כסף עבור הכלכלה שלה...מתעתד להגיע לארץ לפגוש אותה בפעם הראשונה במהלך 2008
כאשר הילד גדל עם הורה אחד, כשהשני לא בתמונה, הוא לומד כי האם / האב הם שמגדלים אותו וכך צריך להיות: הנזק כפול כי אי אפשר למלא מקום הורה. כאשר מתבגר לא יידע לחקות תא הורי. יסלחו לי מראש כל העושים אידיאליזצייה מגידול הילד לבד.