לגבי זה שהמדע לא עונה על כל השאלות
לא מאמין שתמצא פה מחלוקת.
גם לא לגבי השאלה "האם המדע יכול לענות על כל השאלות". תמצא פה הסכמה, לפחות בקרב אלו שעסקו ממש במדע (לא מדבר על "מדענים" מטעם עצמם שלא מבינים את השיטה המדעית).
גם יש להבדיל בין המדע, ובין מדענים. מדענים הם בני אדם, וכבני אדם הם גם טועים.
המדע מאפשר לפעמים לברור ולבדוק נכונות. לא תמיד יש תשובות ברורות, וכשאין יש אמונות. גם למדענים. אבל השיטה המדעית טובה.
המדע (למעט המתמטיקה אולי) מתיימר להיות אמפירי. פיסיקה לא מתיימרת ליותר מאשר ניבוי חוקים שלפיהם דברים מתרחשים, וגם זה תחת מגבלות.
פילוסופים לפעמים טוענים שתורת היחסות הכללית של איינשטיין הפריכה את תורת הכבידה הקלסית. מנקודת מבט של פיסיקאי - בדיוק להיפך. ניתן לקבל את תורת הכבידה הקלסית, בקירוב שבו היא הוכחה, כתוצאה מתורת היחסות הכללית. כנ"ל לגבי הרבה הפרכות אחרות.
יש הרבה דעות בתחומי המדע. אבל לשיטה המדעית יש כלים לקבוע מה הוכח, מה הופרך ומה לא זה ולא זה, ועד לאיזו רמת דיוק ובאלו תנאים. כל השאר דעות.
לגבי הטענה שאולי התודעה שלנו היא סוג של תדר.
תדר הוא גודל פיסיקלי. בדיוק כמו אורך. האם אפשר לטעון שהתודעה שלנו היא סוג של אורך? גדלים פיסיקליים הם תכונות של מהות - לא המהות.
בדיוק כמו שאולי נגלה שק"ג בננות עולה 5 ש"ח במקום מסוים, אבל לא נגלה שק"ג בננות הוא 5 ש"ח. (גודל שהוא תכונה של מהות אבל הוא לא המהות). אנרגיה בדיוק כמו תדר, זו תכונה של המהות. החומר במובן שמקובל כיום, לא היה קיים בעת המפץ הגדול, על פי מודל המפץ הגדול, אבל היה מה שנשא את האנרגיה הזאת. לא ממש יודעים את תכונותיו, ולא נדע עד שיהיה לנו מודל איחוד כוחות מבוסס ושלם.
בכל מקרה, אני מעדיף להכריז שאני לא יודע, מאשר להשתמש בכלים לא אמינים כדי לגבש את דעותי. כך למשל גם לגבי האספקט הסובייקטיבי חוויתי של התודעה.
השיטה המדעית הביאה לבניית מגדל תובנות בין אלפי נדבכים שכל אחד מהם מבוסס על נכונות קודמיו, ושבקצהו העליון של מגדל התובנות יצרנו כלים שמאפשרים לנו לתכנן ולבנות סמרטפונים שאין מחלוקת על כך שהם עובדים. ברגע שעוזבים את השיטה המדעית, לא ראיתי מגדל בין יותר מכמה נדבכים בודדים שאין מחלוקת על תקפות השורה האחרונה שלו.
