האם יש פה מישהו שצודק בעינכם?!!
בוקר טוב לגולשים, אני חדשה בפורום הזה, אז אני מקווה שהגעתי למקום הנכון שבו אפשר יהיה לקבל תגובות מעניינות לבעיה שאותה אציין ואפרט בהמשך! אז ככה, לי יש בעיה אם בן-זוג שאיתו אני נמצאת שלוש שנים בערך, על מנת שתבינו את שני הצדדים - אני אפרט את הבעיה שלי ואחרך כך את שלו בצורה שבה אפשר יהיה להבין! אני! אני בת - 22 ויש לי בן-זוג 3 שנים. לפני שנתיים וחצי בערך - אני לא התייחסתי אליו בצורה שבה חברה הונגת להתנהג לחבר שלה. לפני שנתיים - היה לי קשה לראות אותו כמישהו שהוא - חבר שלי או משהו כזה, ואני לא רציתי להיות חייבת הסברים לאואתו אדם. כשאני אומרת - לא רציתי לתת הסברים, הכוונה הייתה - שאני לא נקשרתי לאותו אדם זה וחייתי את חיי לפי איך שאני רגילה לה ונוחה לי. אומנם היה לי מישהו, אבל כל ריב שיהיה לי עם אותו אדם זה - אני יצאתי להכיר בנים אחרים וקרה מה שקרה איתם. כפי שציינתי, אני לא הרגשתי שום דבר כלפי אותו חבר שאיתי - ואמרתי לו את זה. אמרתי לו: " אני לא יכולה להיות שלך לגמרי כי אין לי סיבה מיוחדת לזה". אבל הוא בשלו - לא קנה את זה. אני, כמה שהייתי גלוייה אליו - הוא ראה את הקשר אחר. אבל אני לעומתו - לא היה לי את הסיבה שלו יש - לא לבגוד ולהיות נאמנה! כמה פעמים אמרתי לו - שהוא רואה את הדרך שלו אחרת ממה שאני רואה, לכן שלא יצפה ממני למשהו שאני לא יכולה לתת לו כרגע - מהלב! היו הרבה פעמיים שאמרתי לו שעם הוא רוצה להכיר בנות שיכיר - אבל אני עדיין לא מרגישה צורך לנתק קשרים עם אנשים שאני מכירה ולהיות נאמנה (אני מטביעי בחורה ישרה ונאמנה כשצריך) לו לגמרי רק בגלל שהוא רוצה. שנתיים וחצי לא הייתי כמו שהוא רצה שאהיה ולא הבנתי אותו, והוא עכשיו מאשים אותי בבגידות ובזלזול. ואני שואלת, איפה פה היה הזלזול, בזה שהייתי כנה - ואמרתי לו שאני לא יכולה להיות נאמנה לך כשאני לא מרגישה את זה? או בבגידות שלי - שחזרתי ואמרתי לו - שאני לא יכולה להפסיק את הרצון להכיר אנשים רק בגלל שהוא רוצה? לכל אורך הדרך - אני הייתי כנה לחלוטין איתו - כך שהוא יכול היה לדעת מתי להמשעך את הקשר ומתי לא. ואני לעיתים קרובות מאוד אמרתי לו - שיתנתק ממני אם אני עושה לו עוול - אבל הוא בשלו - המשיך את הקשר במודע שאני לא יכולה לתת לו את היחס שהוא רוצה - כי אני לא הייתי מוכנה כפי שהוא היה מוכן לקשר שהוא רצה - ואני אמרתי לו את זה הרבה פעמים בין אם זה היה בריב או במצב אחר. ****** הוא!! הוא בן 28 וחצי. כפי שציינתי הוא הכיר אותי לפני 3 שנים. והוא לאורך כל הדרך נתן לי יחס יותר מדי טוב. הוא דאג לי והיה בסדר איתי. הוא טוען שכל פעם שהייתי מכירה בן אחר בזמן ריב שהיה בנינו ובכלל, מבחינותו זו הייתי בגידה לכל דבר ושלא אסלח לי על זה. הוא ציפה שאני אעריך אותו על כל מה שהוא עשה. אני אישית,לא רציתי לפעול לפי דרך הראייה שלו. כשאני מסבירה לו - שאם הייתי אם מישהו בזמן ריב - זה מפני שמבחינתי הריב היה סופי - אבל הוא רואה זאת אחרת לגמרי. אני לא הייתי מוכנה לזה ולא ציפתי למישהו שיאשים אותי במשהו שלא נעשה במכוון. אז בקיצור, אחרי חצי שני אני התבגרתי יותר והתאמתי את האופי שלי לשלו וכל דבר שאני עושה - אני עושה כי אני רוצה ולא בגלל שהוא ביקש. היום אני - התנצלתי בפניו על כל הדברים שהייתי מודעת על זה שלו היו בסדר (שבזמנו לא שמתי-לב מסיבותיי). היום - אני רואה את הקשר שלנו יותר באור חיובי ממה שראיתי לפני-כן, וכן התוודאתי על הטעויות שלי בפניו - ושהיום אני אתנהג כמו שצריך כי אני רוצה בזה! אבל הוא, אומנם סלח על הדברים שהוא בחר לסלוח - אבל לא מבין שהיום אני אדם שונה ולא קונה את מה שנקרא - "דף חדש" וטען שלא יסלח לי על הביגדות. פה אני נשארת חסרת כוח - ולא יודעת מה להגיד לו בשביל שידע שעשיתי את מה שעשיתי כי לא הייתי מוכנה למה שהוא רצה לפני - שנתיים וחצי, והיום דווקא, אני כן רואה את זה בעין אחרת כמו שהוא רצה שאראה לאחר שהתבגרתי אם הזמן. אני לא יודעת מה לעשות, בשבילי זו דילמה קשה - ואני מקווה שיהיו אנשים שינסו להבין את שני הצדדים ויתנו עיצה שיכולה לעזור לי ולו להבין מי טעה פה!!! תודה מראש מתוסבכת * סליחה על האורך של מכתב זה!!!
בוקר טוב לגולשים, אני חדשה בפורום הזה, אז אני מקווה שהגעתי למקום הנכון שבו אפשר יהיה לקבל תגובות מעניינות לבעיה שאותה אציין ואפרט בהמשך! אז ככה, לי יש בעיה אם בן-זוג שאיתו אני נמצאת שלוש שנים בערך, על מנת שתבינו את שני הצדדים - אני אפרט את הבעיה שלי ואחרך כך את שלו בצורה שבה אפשר יהיה להבין! אני! אני בת - 22 ויש לי בן-זוג 3 שנים. לפני שנתיים וחצי בערך - אני לא התייחסתי אליו בצורה שבה חברה הונגת להתנהג לחבר שלה. לפני שנתיים - היה לי קשה לראות אותו כמישהו שהוא - חבר שלי או משהו כזה, ואני לא רציתי להיות חייבת הסברים לאואתו אדם. כשאני אומרת - לא רציתי לתת הסברים, הכוונה הייתה - שאני לא נקשרתי לאותו אדם זה וחייתי את חיי לפי איך שאני רגילה לה ונוחה לי. אומנם היה לי מישהו, אבל כל ריב שיהיה לי עם אותו אדם זה - אני יצאתי להכיר בנים אחרים וקרה מה שקרה איתם. כפי שציינתי, אני לא הרגשתי שום דבר כלפי אותו חבר שאיתי - ואמרתי לו את זה. אמרתי לו: " אני לא יכולה להיות שלך לגמרי כי אין לי סיבה מיוחדת לזה". אבל הוא בשלו - לא קנה את זה. אני, כמה שהייתי גלוייה אליו - הוא ראה את הקשר אחר. אבל אני לעומתו - לא היה לי את הסיבה שלו יש - לא לבגוד ולהיות נאמנה! כמה פעמים אמרתי לו - שהוא רואה את הדרך שלו אחרת ממה שאני רואה, לכן שלא יצפה ממני למשהו שאני לא יכולה לתת לו כרגע - מהלב! היו הרבה פעמיים שאמרתי לו שעם הוא רוצה להכיר בנות שיכיר - אבל אני עדיין לא מרגישה צורך לנתק קשרים עם אנשים שאני מכירה ולהיות נאמנה (אני מטביעי בחורה ישרה ונאמנה כשצריך) לו לגמרי רק בגלל שהוא רוצה. שנתיים וחצי לא הייתי כמו שהוא רצה שאהיה ולא הבנתי אותו, והוא עכשיו מאשים אותי בבגידות ובזלזול. ואני שואלת, איפה פה היה הזלזול, בזה שהייתי כנה - ואמרתי לו שאני לא יכולה להיות נאמנה לך כשאני לא מרגישה את זה? או בבגידות שלי - שחזרתי ואמרתי לו - שאני לא יכולה להפסיק את הרצון להכיר אנשים רק בגלל שהוא רוצה? לכל אורך הדרך - אני הייתי כנה לחלוטין איתו - כך שהוא יכול היה לדעת מתי להמשעך את הקשר ומתי לא. ואני לעיתים קרובות מאוד אמרתי לו - שיתנתק ממני אם אני עושה לו עוול - אבל הוא בשלו - המשיך את הקשר במודע שאני לא יכולה לתת לו את היחס שהוא רוצה - כי אני לא הייתי מוכנה כפי שהוא היה מוכן לקשר שהוא רצה - ואני אמרתי לו את זה הרבה פעמים בין אם זה היה בריב או במצב אחר. ****** הוא!! הוא בן 28 וחצי. כפי שציינתי הוא הכיר אותי לפני 3 שנים. והוא לאורך כל הדרך נתן לי יחס יותר מדי טוב. הוא דאג לי והיה בסדר איתי. הוא טוען שכל פעם שהייתי מכירה בן אחר בזמן ריב שהיה בנינו ובכלל, מבחינותו זו הייתי בגידה לכל דבר ושלא אסלח לי על זה. הוא ציפה שאני אעריך אותו על כל מה שהוא עשה. אני אישית,לא רציתי לפעול לפי דרך הראייה שלו. כשאני מסבירה לו - שאם הייתי אם מישהו בזמן ריב - זה מפני שמבחינתי הריב היה סופי - אבל הוא רואה זאת אחרת לגמרי. אני לא הייתי מוכנה לזה ולא ציפתי למישהו שיאשים אותי במשהו שלא נעשה במכוון. אז בקיצור, אחרי חצי שני אני התבגרתי יותר והתאמתי את האופי שלי לשלו וכל דבר שאני עושה - אני עושה כי אני רוצה ולא בגלל שהוא ביקש. היום אני - התנצלתי בפניו על כל הדברים שהייתי מודעת על זה שלו היו בסדר (שבזמנו לא שמתי-לב מסיבותיי). היום - אני רואה את הקשר שלנו יותר באור חיובי ממה שראיתי לפני-כן, וכן התוודאתי על הטעויות שלי בפניו - ושהיום אני אתנהג כמו שצריך כי אני רוצה בזה! אבל הוא, אומנם סלח על הדברים שהוא בחר לסלוח - אבל לא מבין שהיום אני אדם שונה ולא קונה את מה שנקרא - "דף חדש" וטען שלא יסלח לי על הביגדות. פה אני נשארת חסרת כוח - ולא יודעת מה להגיד לו בשביל שידע שעשיתי את מה שעשיתי כי לא הייתי מוכנה למה שהוא רצה לפני - שנתיים וחצי, והיום דווקא, אני כן רואה את זה בעין אחרת כמו שהוא רצה שאראה לאחר שהתבגרתי אם הזמן. אני לא יודעת מה לעשות, בשבילי זו דילמה קשה - ואני מקווה שיהיו אנשים שינסו להבין את שני הצדדים ויתנו עיצה שיכולה לעזור לי ולו להבין מי טעה פה!!! תודה מראש מתוסבכת * סליחה על האורך של מכתב זה!!!
