האם לדעתכם מעריכים

בשנים האחרונות

יש מעין רוויה ממוצארט והזכרות בהיידן.. זה הכל! פתאום כולם מנגנים המון היידן. [משהו כמו 10-20 שנים אחרונות.. אולי קצת יותר) זה קורה גם עם דברים אחרים- שומעים איזה תקליט 50 פעם ואז פתאום נזכרים שיש עוד מוסיקה חוץ מ.. (פשוט באופן קולקטיבי. טרנד במושגים קצת יותר גדולים..) בזמנם של מוצארט והיידן היידן היה הדמות המוסיקאלית הנערצת ביותר, לדוגמא.
 

jofen

New member
אני לא כל כך בטוח שהוא היה "נערץ"..

כמו שאת אומרת, היתה הרבה הערכה כלפיו גם בגלל שקראו לו "פפה היידן" (משום חיי חיים ארוכים מאוד לאותה תקופה ומת בערך בגיל 80) אבל אני לא בטוח בקשר לנערצות - אין סיכוי שהיידן היה מוערץ כמו לדוגמא כמו ליסט... (שהיה ממש כמו כוכב רוק מפורסם בתקופה הזאת... [:)
 
../images/Emo13.gif

לא, לא זו הסיבה בעטיה העריכו אותו.. וגם לא בגלל שהיו לו אוזניים גדולות. פשוט מהסיבה שהוא מוסיקאי גאון ואחד המורים הכי נחשבים בתקופה. [סתם אנקדוטה: המלך פעם חיכה לו ליד הבית יום שלם והיידן לא יצא אליו..] ליסט? זה סוג אחר בכלל של הערצה, בתקופה שונה לגמרי! [אהבו את התלתלים הבלונדיניים שלו הנופלים על הפסנתר בזמן שהוא מריץ את אצבעותיו לאורכו במהירות של 3000 קמ"ש בדקה.
]
 
לליסט לא היו תלתלים בלונדיניים! ../images/Emo13.gif

היה לא שיער ארוך וחלק! נראה לי את מתבלבת עם יגנץ יאן פדרבסקי
ד"א, 3,000 קמ"ש בדקה?
 
אם היית מקשיב טוב יותר

היית שומע שאני מתכוונת לתלתלים הנופלים על הפסנתר. הסוף הוא מתולתל! מוגש מטעם: המועצה לשיער מתולתל. אגודת המלחינים החתיכים.
 
אין לי מושג על מה את מדברת

עכשיו... נראה לי בכלל התבלבלת עם מנדלסון, אם כבר תלתלים... בכלל, נראה לי שיער ארוך זה טוב רק בשביל אפקט, בתכלס נראה לי זה יכול מאוד להפריע (תארו לעצמכם את השיער נלכד בין הקלידים לאצבעות, ואז מושכים את הראש... אאוץ´!
)
 

הרועי

New member
היידן? לא משהו.

למרות שאני חדש כאן, אני אסתכן ואגיב: היידן וליסט לא יכלו להתחרות על הערצת הקהל, בגלל שליסט נולד שנתיים אחרי שהיידן מת. חוץ מזה, צריך לזכור על איזו תקופה אנחנו מדברים: למעריצים של המאה ה18- (ואני מדבר כאן על המעריצים של היידן) לא היו שדות תעופה להתגודד בהן, תוך צווחת "גם אני רוצה להיות נטליה, אה, סליחה, פרנץ יוזף". אני חושב, לכן, שקצת קשה לדבר על הערצה כמו שאנחנו רואים אותה כיום ביחס לאותה תקופה. אני חושב שכן אפשר לדבר על הערכה רבה, שבאה לידי ביטוי בעובדה שכל מלחין שכיבד את עצמו הלך ללמוד מהיידן באותה תקופה. המפורסמים הם כמובן מוצרט ובטהובן. הבעיה שלי עם היידן היא שהוא, לצערי, משעמם. היידן בעצם נפל בין הכיסאות. הוא נולד בסוף העידן של באך (שבני דורו אמרו עליו שהוא הביא את המוזיקה למקום ממנו היא אינה יכולה להתפתח יותר), הצליח לתפוס לעצמו מקום מאוד נכבד, ואז ראה את תלמידיו (כפי שאמרתי, בטהובן ומוצרט) גוזלים ממנו את הבכורה. היידן פיתח מאוד את הז´אנר של המוזיקה הקלאסית, אבל לא צליח להזניק אותו למקומות חדשים, כמו שמוצרט הצליח לעשות בתקופת חיים שאורכה פחות ממחצית חייו של היידן. היידן גם לא הצליח לעשות את המעבר שעשה בטהובן מהתקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית, ונשאר "תקוע במקום". רועי.
 
אני לא חושב שמישהו התכוון שהם התחרו

בכל אופן, גם מבלי להזכיר שהערכה היא סוג של הערצה, נדמה לי שככל שהעמקנו לתוך הרומנטיקה ועד לשלב שבו המוזיקה הקלאסית כבר לא הייתה להיטית יותר, תופעת ההערצה דווקא כן התפתחה לכיוונים שאנחנו מכירים אותם כיום, ולליסט דווקא יש מקום של כבוד בפיתוח הזה. לגבי היידן, מבלי להביע דעה משעמם/לא משעמם,נראה שעצם הפיתוחים הרבים שלו והנסיוניות שלו הם עצם ההזנקה של הסגנון הקלאסי שלה הוא אחראי. אגב - מי אחראי לאמירה אודות באך שהזכרת?
 

הרועי

New member
נתפסתי...

ידעתי שזה יקרה. חוקי מרפי: דווקא את האמירה שלגביה תשאל, לא תצליח לזכור בשום אופן מה מקורה. צר לי.
 
הרועי

לפי דעתי לא שמעת מספיק יצירות של היידן כדי לשפוט מוסיקה אם היא משעשממת או לא... כיוון שיש להיידן יצירות באתמ מדהימות הן וקאליות, קאמריות, תיזמורתיות... הכל נאמר באמת שלא בסנוביזם... אז.....לך תשמע נגיד את הרביעיות שלו או את חלק מהסימפוניות שמאוחרות שלו... ואז תודיע לי מה אתה חושב... גל
 

הרועי

New member
התנסחות מחדש

דווקא רוב הסימפוניות של היידן ששמעתי היו המאוחרות שלו (בהנחה שהמספור הוא בסדר היצירה, ולא משהו משוגע כמו אצל באך), וכן יצירות ווקאליות (עונות השנה ובריאת העולם). לא התלהבתי (חוץ מסימפוניה מס´ 80, ששמעתי בקונצרט, ונהניתי ממנה). שלא יהיו אי-הבנות: אני לא חושב שהיידן "stinks" (למרות שמקריאה חוזרת של ההודעה שלי אפשר להבין את זה), אלא שהוא פשוט לא מהשורה הראשונה המצומצמת: באך, בטהובן, מוצרט, שוברט ושופן מקדימים אותו, לעניות דעתי הבלתי קובעת בעליל. אני מאמין, ונדמה לי שלפני מס´ חודשים מישהו ציין זאת בפורום הזה, שהיידן פילס את דרכו לחמישייה השניה (ברוח הבחירות) לא רק על סמך איכות, אל בעיקר על סמך כמות. בכל זאת, מס´ תלת ספרתי של סימפוניות לא הולך ברגל. בנימה יותר אישית - זה בסדר, לא חשדתי בך בסנוביזם... רועי.
 
טוב, יש כמה מלחינים שהגיעו לשיא הזה

רק בטהובן הצליח להגביל ביראת כבוד את מספר הסימפוניות של כל המלחינים ב100 שנה הבאות ל9 מקס. אין ספק בכל מקרה שלשמוע יצירה בביצוע חי יכול בהחלט לפתוח את העיניים (האוזניים) כלפיה. אני זוכר לדוגמא קונצרט שבו זה קרה לי עם שתי יצירות שכבר הכרתי היטב יחסית - ה41 של מוצארט והקונצ´רטו לכינור של צייקובסקי. ואני עוד לא מסוגל לשמוע סטראו! (יש לי רק אוזן פעילה אחת(לפני שאתם תוהים בקול רם) בכל אופן - ברוח הדברים - מה עם השיאן טלמן ולמה?
 

הרועי

New member
לגבי טלמן

אני רואה שאתה מתעקש לדבר על מוזיקה שאני לא אוהב... ניסיתי לשמוע טלמן. באמת. לקחתי דיסק של מוזיקת השולחן שלו, וניסיתי. חזק. ברצועה הרביעית או החמישית נשברתי. העפתי את הדיסק לכל הרוחות והחלטתי שלבארוק בהחלט יש נציגים הרבה יותר טובים בספריית הדיסקים שלי. זה כנראה לא מוצדק לשפוט מלחין על סמך ביצוע אחד וליצירה אחת שלו, אבל מה לעשות, השעות הקדומות כבר השתרשו בי. אני נשאר עם באך, ויואלדי, הנדל ומונטוורדי.
 

הרועי

New member
אני דווקא לא מנגן

בילדותי ניגנתי על פסנתר (ואני לא זוכר כלום, חוץ מאשר יונתן הקטן ואת הנעימה שטום הנקס מנגן על הפסנתר הענקי בסרט "ביג"), ובנערותי (כמו כולם) ניגנתי בגיטרה (וגם בזה לא הפגני כישרון יוצא דופן). אנשים המכירים אותי מקורב (משפחה, חברה וידידם קרובים) טוענים שאני מנגן על העצבים בכישרון לא מבוטל, אבל הצניעות הטבעית שלי לא מאפשרת לי להאמים להם (מצטער, לא יכולתי להתגבר על הפיתוי להשתמש במעט הומור עתיק).
 
למעלה