היידן? לא משהו.
למרות שאני חדש כאן, אני אסתכן ואגיב: היידן וליסט לא יכלו להתחרות על הערצת הקהל, בגלל שליסט נולד שנתיים אחרי שהיידן מת. חוץ מזה, צריך לזכור על איזו תקופה אנחנו מדברים: למעריצים של המאה ה18- (ואני מדבר כאן על המעריצים של היידן) לא היו שדות תעופה להתגודד בהן, תוך צווחת "גם אני רוצה להיות נטליה, אה, סליחה, פרנץ יוזף". אני חושב, לכן, שקצת קשה לדבר על הערצה כמו שאנחנו רואים אותה כיום ביחס לאותה תקופה. אני חושב שכן אפשר לדבר על הערכה רבה, שבאה לידי ביטוי בעובדה שכל מלחין שכיבד את עצמו הלך ללמוד מהיידן באותה תקופה. המפורסמים הם כמובן מוצרט ובטהובן. הבעיה שלי עם היידן היא שהוא, לצערי, משעמם. היידן בעצם נפל בין הכיסאות. הוא נולד בסוף העידן של באך (שבני דורו אמרו עליו שהוא הביא את המוזיקה למקום ממנו היא אינה יכולה להתפתח יותר), הצליח לתפוס לעצמו מקום מאוד נכבד, ואז ראה את תלמידיו (כפי שאמרתי, בטהובן ומוצרט) גוזלים ממנו את הבכורה. היידן פיתח מאוד את הז´אנר של המוזיקה הקלאסית, אבל לא צליח להזניק אותו למקומות חדשים, כמו שמוצרט הצליח לעשות בתקופת חיים שאורכה פחות ממחצית חייו של היידן. היידן גם לא הצליח לעשות את המעבר שעשה בטהובן מהתקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית, ונשאר "תקוע במקום". רועי.