האם מישהו כאן מנסה לקרוא את מועמדי ההוגו?
- פותח הנושא מיכאל ג
- פורסם בתאריך
SF Signal
מפרסמים את רשימת המועמדים עם לינקים. בנוסף, TOR מעלים לאמאזון, ברנס אנד נובל ואייטיונז את המועמדים שהתפרסמו באתר שלהם בחינם (או בתשלום של סנט אחד, משהו כזה)
מפרסמים את רשימת המועמדים עם לינקים. בנוסף, TOR מעלים לאמאזון, ברנס אנד נובל ואייטיונז את המועמדים שהתפרסמו באתר שלהם בחינם (או בתשלום של סנט אחד, משהו כזה)
Rodrik Harlaw
Well-known member
אני כנראה אנסה כמה מהם
יש לך סיפור ספציפי ששווה קריאה?
יש לך סיפור ספציפי ששווה קריאה?
מהיצירות היותר קצרות
בקטגוריית הנובלות, Equoid של צ'רלס סטרוס מעולה - סיפור אימה על חדי קרן, ואפשר למצוא אותו ברשת. יש סיפור שנקרא Six Gun Snow White של קתרין ולנטי, שאמור להיות שילוב של אגדה ומערב פרוע, והוא נשמע אחלה אבל אין אותו ברשת ובחבילת מועמדי ההוגו הוא הגיע ב-PDF עם אותיות בצבע אפור, המון שוליים ואורך של 168 עמודים, אז הוא כמעט בלתי ניתן לקריאה. אולי אני פשוט אקנה אותו ב-EBOOK אמיתי מתישהו.
בנובלטות אהבתי את הסיפור של צ'יאנג The Truth of Fact, the Truth of Feeling, סיפור על זיכרון בעתיד קרוב עם מכשירים שמקליטים את כל מהלך החיים שלך וןמאפשרים לך פחות או יותר זיכרון מושלם. ואת The Waiting Stars של Aliette de Bodard, אופרת חלל קטנה.
בקצרים אהבתי את The Ink Readers of Doi Saket, אגסה אוריינטלית (לא רוצה להגיד יותר מזה), ואת The Water That Falls on You from Nowhere, על מישהו שצריך לצאת מהארון מול משפחתו בעולם שבו כל מי שמשקר חוטף מטח מים שנופלים עליו, נו, משום מקום.
ואז יש את הסיפורים שהגיעו מהצד הימני שמרני של המד"ב. שניים מהם של אותו סופר, אחד מד"ב רע מאוד על אמריקאים גיבורים שנלחמים (מרחוק, כמובן, ובלי סיכון) בסינים הרעים בחלל כי אובמה זה פויה או משהו, ועוד אחד על מלחמה עם חייזרים שנמאס לי באמצע כי הוא כתוב סופר משעמם. יש סיפור בינוני ומטה על אלף (בן לילית) שמצטרף למנזר בימי הביניים, סיפור שלא ברורה לי הפואנטה שלו בכלל, חוץ מזה שהאדם שכתב אותו הוא גזען די מגעיל אז החברים שלו הצביעו לו כדי לעצבן שמאלנים ופמיניסטיות, ועוד נובלה שמתרחשת בעולם של warhammer 40000 מה שאומר שאין לי חשק אפילו לבדוק מה יש בפנים.
בקטגוריית הנובלות, Equoid של צ'רלס סטרוס מעולה - סיפור אימה על חדי קרן, ואפשר למצוא אותו ברשת. יש סיפור שנקרא Six Gun Snow White של קתרין ולנטי, שאמור להיות שילוב של אגדה ומערב פרוע, והוא נשמע אחלה אבל אין אותו ברשת ובחבילת מועמדי ההוגו הוא הגיע ב-PDF עם אותיות בצבע אפור, המון שוליים ואורך של 168 עמודים, אז הוא כמעט בלתי ניתן לקריאה. אולי אני פשוט אקנה אותו ב-EBOOK אמיתי מתישהו.
בנובלטות אהבתי את הסיפור של צ'יאנג The Truth of Fact, the Truth of Feeling, סיפור על זיכרון בעתיד קרוב עם מכשירים שמקליטים את כל מהלך החיים שלך וןמאפשרים לך פחות או יותר זיכרון מושלם. ואת The Waiting Stars של Aliette de Bodard, אופרת חלל קטנה.
בקצרים אהבתי את The Ink Readers of Doi Saket, אגסה אוריינטלית (לא רוצה להגיד יותר מזה), ואת The Water That Falls on You from Nowhere, על מישהו שצריך לצאת מהארון מול משפחתו בעולם שבו כל מי שמשקר חוטף מטח מים שנופלים עליו, נו, משום מקום.
ואז יש את הסיפורים שהגיעו מהצד הימני שמרני של המד"ב. שניים מהם של אותו סופר, אחד מד"ב רע מאוד על אמריקאים גיבורים שנלחמים (מרחוק, כמובן, ובלי סיכון) בסינים הרעים בחלל כי אובמה זה פויה או משהו, ועוד אחד על מלחמה עם חייזרים שנמאס לי באמצע כי הוא כתוב סופר משעמם. יש סיפור בינוני ומטה על אלף (בן לילית) שמצטרף למנזר בימי הביניים, סיפור שלא ברורה לי הפואנטה שלו בכלל, חוץ מזה שהאדם שכתב אותו הוא גזען די מגעיל אז החברים שלו הצביעו לו כדי לעצבן שמאלנים ופמיניסטיות, ועוד נובלה שמתרחשת בעולם של warhammer 40000 מה שאומר שאין לי חשק אפילו לבדוק מה יש בפנים.
Rodrik Harlaw
Well-known member
תודה
The Truth of Fact, the Truth of Feeling הפרמיס מאוד מזכיר את פרק 103 המעולה של מראה שחורה.
אם אתה רוצה, השגתי את Six Gun Snow White באיכות מעולה בפורמט mobi. אני יכול להפנות אותך לטורנט המתאים (שמכיל מאות סיפורים נוספים) או לשלוח לך אותו בפרטי (רק 200k).
The Truth of Fact, the Truth of Feeling הפרמיס מאוד מזכיר את פרק 103 המעולה של מראה שחורה.
אם אתה רוצה, השגתי את Six Gun Snow White באיכות מעולה בפורמט mobi. אני יכול להפנות אותך לטורנט המתאים (שמכיל מאות סיפורים נוספים) או לשלוח לך אותו בפרטי (רק 200k).
פרס הוגו מבוסס בעיקר על פופולריות, ולאיו
דווקא על איכות, בקרב אנשים עם פחות או יותר סגנון מסויים. יש לו פשוט ותק של המון שנים ולא מעט יוקרה, אבל אני לא תופס יותר מדי מהפרס הזה.
בגלל שהפרס מבוסס על פופולריות, אז די צפוי שכישור הזמן תנצח בהליכה. היה יכול להיות יותר נחמד אם הייתה קטגוריה גם לפנטזיה וגם למד"ב.
בקשר לסיפורים קצרים - אני מודה שזה פורמט שאני פחות אוהב. מעט סופרים באמת יודעים לכתוב סיפור קצר טוב. זה בעיקר נחמד כדי לבדוק רמה מסויימת של סופרים, אבל מה שאפשר לעשות עם 20-30 (אפילו 50) עמודים מבחינת עלילה ופיתוח דמויות די מוגבל.
דווקא על איכות, בקרב אנשים עם פחות או יותר סגנון מסויים. יש לו פשוט ותק של המון שנים ולא מעט יוקרה, אבל אני לא תופס יותר מדי מהפרס הזה.
בגלל שהפרס מבוסס על פופולריות, אז די צפוי שכישור הזמן תנצח בהליכה. היה יכול להיות יותר נחמד אם הייתה קטגוריה גם לפנטזיה וגם למד"ב.
בקשר לסיפורים קצרים - אני מודה שזה פורמט שאני פחות אוהב. מעט סופרים באמת יודעים לכתוב סיפור קצר טוב. זה בעיקר נחמד כדי לבדוק רמה מסויימת של סופרים, אבל מה שאפשר לעשות עם 20-30 (אפילו 50) עמודים מבחינת עלילה ופיתוח דמויות די מוגבל.
זה לא מדויק
ומספיק להסתכל שנתיים אחורה ל-2012 בשביל לראות את זה: ג'ו וולטון הביסה את גרר"ם בספר הטוב ביותר, צ'רלי ג'יין אנדרס ניצחה את רייצ'ל סווירסקי בנובלטות וקן ליו ניצח את סקאלזי בסיפורים.
כן, הוא סובל מכל הבעיות של פרסי בחירת קהל, אבל זה קהל בקי בז'אנר ובעל טעם טוב בדרך כלל.
לגבי סיפורים קצרים, אפשר לחולל דברים מדהימים בסיפורים קצרים. מהחדשים אני ממליץ על גרגורי, צ'יאנג, דה בודארד, ליו, וואטס (כבר לא כל כך חדש), ואלנטה. ויש עוד.
ומספיק להסתכל שנתיים אחורה ל-2012 בשביל לראות את זה: ג'ו וולטון הביסה את גרר"ם בספר הטוב ביותר, צ'רלי ג'יין אנדרס ניצחה את רייצ'ל סווירסקי בנובלטות וקן ליו ניצח את סקאלזי בסיפורים.
כן, הוא סובל מכל הבעיות של פרסי בחירת קהל, אבל זה קהל בקי בז'אנר ובעל טעם טוב בדרך כלל.
לגבי סיפורים קצרים, אפשר לחולל דברים מדהימים בסיפורים קצרים. מהחדשים אני ממליץ על גרגורי, צ'יאנג, דה בודארד, ליו, וואטס (כבר לא כל כך חדש), ואלנטה. ויש עוד.
דדליין באמת מעולה
ותעיד על כך העובדה שהוא כמעט הספר ההכי אהוב עלי מ - 2012. רק שהוא נמצא במקום השני בגלל ש - Among Others במקום הראשון.
הספר הסוגר את הטרילוגיה היה לטעמי ההכי פחות מוצלח שלה. לא חושב שהגיע לו לזכות (גם 2312 היה הרבה יותר מרשים ממנו).
הבעיה העיקרית לדעתי היא שהספר הכי טוב בטרילוגיה יצא באותה שנה עם ספר יוצא דופן כמו Among Others.
ותעיד על כך העובדה שהוא כמעט הספר ההכי אהוב עלי מ - 2012. רק שהוא נמצא במקום השני בגלל ש - Among Others במקום הראשון.
הספר הסוגר את הטרילוגיה היה לטעמי ההכי פחות מוצלח שלה. לא חושב שהגיע לו לזכות (גם 2312 היה הרבה יותר מרשים ממנו).
הבעיה העיקרית לדעתי היא שהספר הכי טוב בטרילוגיה יצא באותה שנה עם ספר יוצא דופן כמו Among Others.
העלילה, הדיאלוגים, הקודות
כל הדברים שסקאלזי תמיד טוב בהם. גם האבחנות על עולם סדרות המס"ב והמד"ב היה אחלה.הייתה שם אהבה לז'אנר הטלוויזיוני.
הרעיון היה גימיק (כי זה סקאלזי) ולא הכי מקורי בעולם, אבל הוא גם לא משומש עד מוות.
האמת היא שלהשוות את חולצות אדומות ל - Fleshnews זה קצת כמו תפוזים ועגבניות שרי. האחד יצירת מטה של מד"ב, והשני יצירת מד"ב אמיתית.
כל הדברים שסקאלזי תמיד טוב בהם. גם האבחנות על עולם סדרות המס"ב והמד"ב היה אחלה.הייתה שם אהבה לז'אנר הטלוויזיוני.
הרעיון היה גימיק (כי זה סקאלזי) ולא הכי מקורי בעולם, אבל הוא גם לא משומש עד מוות.
האמת היא שלהשוות את חולצות אדומות ל - Fleshnews זה קצת כמו תפוזים ועגבניות שרי. האחד יצירת מטה של מד"ב, והשני יצירת מד"ב אמיתית.
הייתה עלילה?
אוסף של קלישאות חבוטות, שמתחפשות לבדיחות לא מצחיקות.
אהבה לז'אנר? הרגשתי רק את האהבה של סקאלזי לעצמו, שאומר שופוני, תראו אותי כותב ספר על שום דבר שלא נכתב כבר אלף פעם לפני.
ועוד זוכה עליו בהוגו.
תפוזים לעגבניות רקובות זו השוואה יותר מדויקת.
לקודות כבר לא היה לי כח.
(אני מצטער שאני כל כך בוטה, אבל הספר הזה באמת הרגיז אותי)
אוסף של קלישאות חבוטות, שמתחפשות לבדיחות לא מצחיקות.
אהבה לז'אנר? הרגשתי רק את האהבה של סקאלזי לעצמו, שאומר שופוני, תראו אותי כותב ספר על שום דבר שלא נכתב כבר אלף פעם לפני.
ועוד זוכה עליו בהוגו.
תפוזים לעגבניות רקובות זו השוואה יותר מדויקת.
לקודות כבר לא היה לי כח.
(אני מצטער שאני כל כך בוטה, אבל הספר הזה באמת הרגיז אותי)
אני ממש לא אוהב זומבים
(קראתי לפני כמה שבועות את the Girl with All the Gifts וזה ממש הקשה עלי להנות מהספר (שהוא טוב, אפילו לדעתי, בטח למי שאוהב זומבים)).
אבל, בטרילוגיה של NewsFlesh הזומבים הם רקע. רקע לחברה שכמעט קורסת, לתרבות חדשה שנוצרת, לפוליטיקה חדשה ישנה, למדע שמנסה להציל את העולם ולדמויות מדהימות בדיוק שלהן. גרנט מצליחה לברוח מהרבה קלישאות (וגם היא, אגב, חובבת את הז'אנר...).
סוף הספר הראשון הוא אחד החזקים היותר שקראתי. במפתיע, הספר השני לא פחות חזק (וציפיתי לנפילה).
אני משווה את זה לסקאזלי, שאפילו בספרים הטובים שלו מספר את הסיפורים של היינלין, ופשוט לא מבין איך הספר שלו זכה.
(קראתי לפני כמה שבועות את the Girl with All the Gifts וזה ממש הקשה עלי להנות מהספר (שהוא טוב, אפילו לדעתי, בטח למי שאוהב זומבים)).
אבל, בטרילוגיה של NewsFlesh הזומבים הם רקע. רקע לחברה שכמעט קורסת, לתרבות חדשה שנוצרת, לפוליטיקה חדשה ישנה, למדע שמנסה להציל את העולם ולדמויות מדהימות בדיוק שלהן. גרנט מצליחה לברוח מהרבה קלישאות (וגם היא, אגב, חובבת את הז'אנר...).
סוף הספר הראשון הוא אחד החזקים היותר שקראתי. במפתיע, הספר השני לא פחות חזק (וציפיתי לנפילה).
אני משווה את זה לסקאזלי, שאפילו בספרים הטובים שלו מספר את הסיפורים של היינלין, ופשוט לא מבין איך הספר שלו זכה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.