עופר בן אברהם
Member
תזכורת: בצו המחייב לעטות מסכה מחוץ למקום המגורים הוחרג מהחובה, בין היתר, “אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את הפה ואת האף...” (סעיף 3ה(ב)(2) לצו). ועורך דין בשם תמיר טורגל הפיץ ברחבי הרשת את הטענה, כי הטוען למוגבלות כאמור, פטור גם מהחובה להציג ראיה לכך, משום שאין בצו דרישה להציג ראיה כזו.
על הטענה האמורה של טורגל פרסמתי ביקורת והשוויתי בה את הסעיף הנ"ל שבצו לסעיף 34ח לחוק העונשין, הפוטר אדם מאחריות פלילית בשל אי-שפיות. גם בסעיף זה לא נדרשת ראיה כלשהי להוכחת אי-השפיות. על כן, מטענתו של טורגל נובעת מסקנה אבסורדית, שכל נאשם בעבירה יכול לפטור עצמו מאחריות פלילית באמירה בלבד, שהוא לא היה שפוי בעת ביצוע העבירה (הבהרה: סעיף 34ח לחוק העונשין מופיע בפרק שכותרתו: “סייגים לאחריות פלילית", ויש הבדל בין טענת סייג לאחריות פלילית לבין טענת הגנה באשר לנטל ההוכחה: טענת הגנה על הנאשם להוכיח לפי מאזן ההסתברויות, אך לגבי סייג לאחריות פלילית, די שיעורר ספק סביר שמא מתקיים הסייג, כדי שיחול הסייג. ראו לעניין זה סעיף 34כב(ב) לחוק וכן ע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נגד מדינת ישראל).
מאז שפרסמתי את אותה ביקורת, לפני כחמישה חודשים, אני ממתין בסבלנות לפסק דין, שיתייחס לטענה הנדונה, שאין צורך באישור רפואי להוכחת פטור ממסכה. אתמול מצאתי סוף-סוף אחד כזה. וכך אמר השופט עודד מורנו בתק"ח (שלום, פ"ת) 43660-11-20, מדינת ישראל נגד עזריה:
"הנאשם אינו כופר בעובדות כתב האישום. למעשה מעלה טענה לסייג מאחריות פלילית...
"הנאשם מודה בעובדות כתב האישום אך טוען כי הוא פטור מעטיית מסכה בשל נוסח הוראת החיקוק וזאת, בין השאר, מעניינים אישיים רפואיים הקשורים אליו שהוא אינו מעוניין להרחיבם. לשאלת בית המשפט האם קיים אישור רשמי של גורם רפואי מוסמך בדבר הקושי לעטות את המסכה במקומות או בנסיבות מסוימות הנאשם השיב בשלילה.
"בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו והוא לא עורר כל ספק סביר בדבר תחולת הסייג והוראת החוק הינה ברורה, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום".
על הטענה האמורה של טורגל פרסמתי ביקורת והשוויתי בה את הסעיף הנ"ל שבצו לסעיף 34ח לחוק העונשין, הפוטר אדם מאחריות פלילית בשל אי-שפיות. גם בסעיף זה לא נדרשת ראיה כלשהי להוכחת אי-השפיות. על כן, מטענתו של טורגל נובעת מסקנה אבסורדית, שכל נאשם בעבירה יכול לפטור עצמו מאחריות פלילית באמירה בלבד, שהוא לא היה שפוי בעת ביצוע העבירה (הבהרה: סעיף 34ח לחוק העונשין מופיע בפרק שכותרתו: “סייגים לאחריות פלילית", ויש הבדל בין טענת סייג לאחריות פלילית לבין טענת הגנה באשר לנטל ההוכחה: טענת הגנה על הנאשם להוכיח לפי מאזן ההסתברויות, אך לגבי סייג לאחריות פלילית, די שיעורר ספק סביר שמא מתקיים הסייג, כדי שיחול הסייג. ראו לעניין זה סעיף 34כב(ב) לחוק וכן ע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נגד מדינת ישראל).
מאז שפרסמתי את אותה ביקורת, לפני כחמישה חודשים, אני ממתין בסבלנות לפסק דין, שיתייחס לטענה הנדונה, שאין צורך באישור רפואי להוכחת פטור ממסכה. אתמול מצאתי סוף-סוף אחד כזה. וכך אמר השופט עודד מורנו בתק"ח (שלום, פ"ת) 43660-11-20, מדינת ישראל נגד עזריה:
"הנאשם אינו כופר בעובדות כתב האישום. למעשה מעלה טענה לסייג מאחריות פלילית...
"הנאשם מודה בעובדות כתב האישום אך טוען כי הוא פטור מעטיית מסכה בשל נוסח הוראת החיקוק וזאת, בין השאר, מעניינים אישיים רפואיים הקשורים אליו שהוא אינו מעוניין להרחיבם. לשאלת בית המשפט האם קיים אישור רשמי של גורם רפואי מוסמך בדבר הקושי לעטות את המסכה במקומות או בנסיבות מסוימות הנאשם השיב בשלילה.
"בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו והוא לא עורר כל ספק סביר בדבר תחולת הסייג והוראת החוק הינה ברורה, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום".
