האם נחוץ אישור רפואי לטענת פטור ממסכה?

תזכורת: בצו המחייב לעטות מסכה מחוץ למקום המגורים הוחרג מהחובה, בין היתר, “אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את הפה ואת האף...” (סעיף 3ה(ב)(2) לצו). ועורך דין בשם תמיר טורגל הפיץ ברחבי הרשת את הטענה, כי הטוען למוגבלות כאמור, פטור גם מהחובה להציג ראיה לכך, משום שאין בצו דרישה להציג ראיה כזו.
על הטענה האמורה של טורגל פרסמתי ביקורת והשוויתי בה את הסעיף הנ"ל שבצו לסעיף 34ח לחוק העונשין, הפוטר אדם מאחריות פלילית בשל אי-שפיות. גם בסעיף זה לא נדרשת ראיה כלשהי להוכחת אי-השפיות. על כן, מטענתו של טורגל נובעת מסקנה אבסורדית, שכל נאשם בעבירה יכול לפטור עצמו מאחריות פלילית באמירה בלבד, שהוא לא היה שפוי בעת ביצוע העבירה (הבהרה: סעיף 34ח לחוק העונשין מופיע בפרק שכותרתו: “סייגים לאחריות פלילית", ויש הבדל בין טענת סייג לאחריות פלילית לבין טענת הגנה באשר לנטל ההוכחה: טענת הגנה על הנאשם להוכיח לפי מאזן ההסתברויות, אך לגבי סייג לאחריות פלילית, די שיעורר ספק סביר שמא מתקיים הסייג, כדי שיחול הסייג. ראו לעניין זה סעיף 34כב(ב) לחוק וכן ע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נגד מדינת ישראל).
מאז שפרסמתי את אותה ביקורת, לפני כחמישה חודשים, אני ממתין בסבלנות לפסק דין, שיתייחס לטענה הנדונה, שאין צורך באישור רפואי להוכחת פטור ממסכה. אתמול מצאתי סוף-סוף אחד כזה. וכך אמר השופט עודד מורנו בתק"ח (שלום, פ"ת) 43660-11-20, מדינת ישראל נגד עזריה:
"הנאשם אינו כופר בעובדות כתב האישום. למעשה מעלה טענה לסייג מאחריות פלילית...
"הנאשם מודה בעובדות כתב האישום אך טוען כי הוא פטור מעטיית מסכה בשל נוסח הוראת החיקוק וזאת, בין השאר, מעניינים אישיים רפואיים הקשורים אליו שהוא אינו מעוניין להרחיבם. לשאלת בית המשפט האם קיים אישור רשמי של גורם רפואי מוסמך בדבר הקושי לעטות את המסכה במקומות או בנסיבות מסוימות הנאשם השיב בשלילה.
"בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו והוא לא עורר כל ספק סביר בדבר תחולת הסייג והוראת החוק הינה ברורה, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום".

מדינת ישראל נגד עזריה.png
 

דיברגנט חדש

Well-known member
תזכורת: בצו המחייב לעטות מסכה מחוץ למקום המגורים הוחרג מהחובה, בין היתר, “אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את הפה ואת האף...” (סעיף 3ה(ב)(2) לצו). ועורך דין בשם תמיר טורגל הפיץ ברחבי הרשת את הטענה, כי הטוען למוגבלות כאמור, פטור גם מהחובה להציג ראיה לכך, משום שאין בצו דרישה להציג ראיה כזו.
על הטענה האמורה של טורגל פרסמתי ביקורת והשוויתי בה את הסעיף הנ"ל שבצו לסעיף 34ח לחוק העונשין, הפוטר אדם מאחריות פלילית בשל אי-שפיות. גם בסעיף זה לא נדרשת ראיה כלשהי להוכחת אי-השפיות. על כן, מטענתו של טורגל נובעת מסקנה אבסורדית, שכל נאשם בעבירה יכול לפטור עצמו מאחריות פלילית באמירה בלבד, שהוא לא היה שפוי בעת ביצוע העבירה (הבהרה: סעיף 34ח לחוק העונשין מופיע בפרק שכותרתו: “סייגים לאחריות פלילית", ויש הבדל בין טענת סייג לאחריות פלילית לבין טענת הגנה באשר לנטל ההוכחה: טענת הגנה על הנאשם להוכיח לפי מאזן ההסתברויות, אך לגבי סייג לאחריות פלילית, די שיעורר ספק סביר שמא מתקיים הסייג, כדי שיחול הסייג. ראו לעניין זה סעיף 34כב(ב) לחוק וכן ע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נגד מדינת ישראל).
מאז שפרסמתי את אותה ביקורת, לפני כחמישה חודשים, אני ממתין בסבלנות לפסק דין, שיתייחס לטענה הנדונה, שאין צורך באישור רפואי להוכחת פטור ממסכה. אתמול מצאתי סוף-סוף אחד כזה. וכך אמר השופט עודד מורנו בתק"ח (שלום, פ"ת) 43660-11-20, מדינת ישראל נגד עזריה:
"הנאשם אינו כופר בעובדות כתב האישום. למעשה מעלה טענה לסייג מאחריות פלילית...
"הנאשם מודה בעובדות כתב האישום אך טוען כי הוא פטור מעטיית מסכה בשל נוסח הוראת החיקוק וזאת, בין השאר, מעניינים אישיים רפואיים הקשורים אליו שהוא אינו מעוניין להרחיבם. לשאלת בית המשפט האם קיים אישור רשמי של גורם רפואי מוסמך בדבר הקושי לעטות את המסכה במקומות או בנסיבות מסוימות הנאשם השיב בשלילה.
"בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו והוא לא עורר כל ספק סביר בדבר תחולת הסייג והוראת החוק הינה ברורה, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום".

צפה בקובץ המצורף 16067
זה היה שקוף שזה יהיה, כי כ"א רואה שיש כאן אחד שחושב שהוא יותר חכם מכולם ומתחכם ברמה של ילד.

אגב, למה לא התייחסת לסוגיה שהעלתי בדבר מצלמות?
 

Harrington

Well-known member

האם נחוץ אישור רפואי לטענת פטור ממסכה?​

יש שאלה מקדימה לשאלה זו, והיא האם ניתן בכלל לקבל אישור רפואי לפטור ממסכה. התשובה על כך נכון לעת הזאת, שלילית.
החוק אמנם אכן מאפשר את הפטור, אבל 'שכח' לציין מי מוסמך לתת אותו. בניגוד לדעה הרווחת בקרב חלקים מהציבור, אין שום קביעה שכל רופא מוסמך להנפיק אישור כזה שיחייב את המשטרה/פקחים.

על כן שאלת הצגת האישור כלל אינה עולה על הפרק בשלב זה. כל עוד המחוקק לא יקבע מי מוסמך לתת אישור כזה, אף אדם לא יכול לדעת אם האישור שיש בכיסו יספק את השוטר/פקח הספציפי מולו הוא יעמוד.
עם כל זאת, כמובן בהחלט יתכן שביהמ"ש כן יפטור אותו במקרה כזה (בו יש לו אישור רפואי מגורם מקצועי מוסמך כשלעצמו). אבל לכתחילה אין כל חובה על הפקחים/שוטרים לקבל אישורים כאלו.
 
גם לדעתי אישור רפואי אינו פטוֹר מחייב, אלא רק ראיה לכאורה לאמור בו, שתישקל בכל מקרה לגופו, כמו כל חוות דעת מומחה.
 

Harrington

Well-known member
גם לדעתי אישור רפואי אינו פטוֹר מחייב, אלא רק ראיה לכאורה לאמור בו, שתישקל בכל מקרה לגופו, כמו כל חוות דעת מומחה.
נכון. אבל השקילה הזאת תתבצע בבית המשפט בשלב הערעור על הדו"ח. הפקחים והשוטרים לא אמונים עליה. כמובן שיש להם שיקול דעת, אבל ברוב המוחלט של המקרים בהם אנשים הציגו אישור כלשהו, הם קיבלו דו"ח כמו כל אחד אחר.
 
איני יודע אם הנתון הזה נכון, אבל אפשר במקרים כאלה, טרם בקשה להישפט, להגיש לתובע בקשה לביטול ההודעה לתשלום הקנס (הדו"ח), וסביר להניח שהתובע ייעתר לבקשה אם יתרשם שהאישור הרפואי אמין.
 

Harrington

Well-known member
איני יודע אם הנתון הזה נכון, אבל אפשר במקרים כאלה, טרם בקשה להישפט, להגיש לתובע בקשה לביטול ההודעה לתשלום הקנס (הדו"ח), וסביר להניח שהתובע ייעתר לבקשה אם יתרשם שהאישור הרפואי אמין.
נכון ובדוק, האמן לי.
ברור שאפשר גם לבקש ביטול עוד לפני המשפט. דיברתי נטו על השוטרים/פקחים שמנפיקים את הדו"ח.
 
תיקון קישור:
ע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נגד מדינת ישראל:
http://www7.tau.ac.il/blogs/law/wp-content/uploads/2017/11.pdf
בראבו!!!
פסק דין כתוב לעילה ולעילה. הניתוח וההסבר של "סייג" צריכים להכנס לפנתאון ולספרי הלימוד.
גם אם אני לא מסכים עם כל מרכיבי הרציונל, עדין נותרתי נפעם אחרי הקריאה. באמת. בלי שום ציניות.
איפה לומדים לבנות טיעון בצורה כלכך יפה, ולהתנסח ככה?
 
למעלה