כיוון חדש בטיפול בסוגיה
אקראיות מה היא ? מתוך תורת השדה המאוחד = קבלה (תורה) אקראיות מוגדרת כ- היבט המתרחש בתחומי פעילות (תנע) כהתחלפות העולם היורד לעומת נקודת התבוננות , כאשר ההתבוננות עצמה היא פעולה , המתרחשת כיחסיות קיומית בתוך התחום הנצפה , ולישוב הסוגיה : הבה נתייחס לאור במקום חלקיק או גל כמרחב , ומה ההיגיון בדבר ,(מורה נבוכים לתינוקות שבויים) אם על פי תורת היחסיות אור הוא בעל מסה 0 ואנרגיה אין-סופית , ולפחות בתאוריה אנרגיה אין-סופית מכילה את כל היקום , אזי כאשר אני מביט על נקודה כלשהוא מנקודה כלשהיא , עצם אפשרות התצפית באופן יחסי הוא מרכיב של תנע בתוך מרחב האין-סוף , דהיינו עיקום או קיפול מרחב האין סוף למרחב-זמן הספציפי ממנו אני מביט , ואז מה שאני מביט בו תלוי בהשקפתי , מעין מרחב מקופל המביט על מרחב מקופל , ראה רעיון הצמצום בקבלה . ולפי הקבלה כוח הכבידה נובע מהשקפתו של הצדיק , קרי מהתנע של השקפתו באין-סוף , מה שההודים קוראים עולם האשליה , (פראקטירי , סמסארה) ומה שביהדות מכנים עלמא דשקרא-עולם השקר , בדיקה מהירה של הרעיון הנ"ל מיישבת את סוגיית הכבידה ואת הכוח החמישי הלא מובן המכניקת הקוונטים , ולהרחיב את הרעיון , עצם מציאותו של כוכב שאנו מכנים כדור הארץ , שבו יש מרחב מציאות נובע מהשקפה של צדיק מסויים , ביהדות קוראים לו יצחק , ומעשה העקדה הוא ייצור כדור הארץ , אבל נחזור לעניין האקראי , את ההבנה שבכל תלוי בהשקפה כבר ניסח הייזנברג בחוק אי הודאות , אולם הוא מעולם לא חיבר את רעיונו להיבט נרחב יותר שהוצג לעיל , אז האקראיות היא היבט תמידי שלעומת המשקיף והנשקף , ולא רק כפרשנות של תורת היחסיות של יחסיות נקודות צופות בתנע , אלא שעצם ההשקפה עצמה היא היבט מתוך מרחב מקופל או תוצר של השקפה נוספת , ראה את ערך המחשבה עצמה כתוצר של השקפה של משהוא המביט בנו , אזי גם מה שאנו מתפלספים אליו הוא תוצר השקפתי של מישהוא או משהוא , הבא לביטוי כמחשבותינו בגופינו , ואזי האקראיות היא רק היבט חוויתי של מרחב משקיף שהוא עצמו הוא תוצר של השקפה , וכך אין אקראיות רק חוויה שלה , מה שקראו חכמינו הרשות נתונה , דוד