ש ח ר של י ו ם חדש
New member
האקס/ית נוטה למות../images/Emo5.gif
לא, לא האקס הפרטי שלי. אבל בימים האחרונים חשבתי מה הייתי עושה אם הייתי יודעת שהוא חולה בסרטן או במחלה סופנית כלשהי. האם הייתי מתעלה על כעסי, האם הייתי שמחה? כואבת? מתאבלת? זו שאלה לא פשוטה. אני באופן אישי, אחרי שחשבתי על זה רבות, הייתי עצובה מאוד למרות הכעס העצום שיש לי עליו. הייתי עצובה בגלל: - כעס על אובדן חיים של אדם באשר הוא אדם. - עצובה בשביל הבת שלי שזה היה מזעזע את עולמה, ככל הנראה. - עצובה בשביל אחות של הבת שלי מאמא אחרת, שחיה אצל אביה. - עצובה כי בכל זאת עברתי איתו משהו וילדתי ממנו ילדה נפלאה. האם הייתי כואבת? מתאבלת? לא. לא בשבילי רק בשביל בתי. מן הסתם אם דבר כזה יקרה, אני אצטרך להיות שם בשבילה כל רגע וכל שנייה. ולכן הכאב והאבל שלה, הוא כאבי ואבלי. אבל לא באופן אישי. אני די מנותקת כרגע. ושוב, קשה לדעת עד שלא מגיעים למצב כזה. והלוואי שלא אצטרך להתמודד עם זה. מה דעתכם, אתם?
לא, לא האקס הפרטי שלי. אבל בימים האחרונים חשבתי מה הייתי עושה אם הייתי יודעת שהוא חולה בסרטן או במחלה סופנית כלשהי. האם הייתי מתעלה על כעסי, האם הייתי שמחה? כואבת? מתאבלת? זו שאלה לא פשוטה. אני באופן אישי, אחרי שחשבתי על זה רבות, הייתי עצובה מאוד למרות הכעס העצום שיש לי עליו. הייתי עצובה בגלל: - כעס על אובדן חיים של אדם באשר הוא אדם. - עצובה בשביל הבת שלי שזה היה מזעזע את עולמה, ככל הנראה. - עצובה בשביל אחות של הבת שלי מאמא אחרת, שחיה אצל אביה. - עצובה כי בכל זאת עברתי איתו משהו וילדתי ממנו ילדה נפלאה. האם הייתי כואבת? מתאבלת? לא. לא בשבילי רק בשביל בתי. מן הסתם אם דבר כזה יקרה, אני אצטרך להיות שם בשבילה כל רגע וכל שנייה. ולכן הכאב והאבל שלה, הוא כאבי ואבלי. אבל לא באופן אישי. אני די מנותקת כרגע. ושוב, קשה לדעת עד שלא מגיעים למצב כזה. והלוואי שלא אצטרך להתמודד עם זה. מה דעתכם, אתם?
