Story of my life...
כל כך אוהב אותם, אבל מאז שהתפתחה אצלי סוכרת סוג 2 תפוחי אדמה ושאר פחמימות זה מחוץ לתחום. שאר בני המשפחה נהנים וכפי שאפשר לראות - הסיר מתרוקן מהר.
האמת היא שצולנט זו בכלל חוויה רב חושית ארוכת טווח. זה מתחיל בהשריה של הקטניות ערב קודם, קילוף הירקות, סידור בסיר, תיבול והכנסה לתנור. לאט לאט מתפשטים בבית הניחוחות. שבת בבוקר הבית אפוף לגמרי, וזה גם הזמן לשלוף את הג׳חנון לארוחת הבוקר. ״סיפתח״ לקראת הקטסטרופה הממשמשת ובאה...
וזה לא נגמר בצהריים, וגם לא אחרי השלאפטשטונדה... הריח נשאר על הבגדים ועל הווילונות ומפת השולחן...