את נושא הבדואים לפתור ובהקדם
זה אינו נושא של לב טוב או רע - זה נושא של שכל ישר וצפייה פני המציאות.
לא אשטח כאן את כל גלגולי הגירוש, ההבטחות, ההפרות מצידה של מדינת ישראל על כל ממשלותיה והסרוב של הבדואים לכל פתרון מוצע והבניה הבלתי חוקית שנעשתה "בת בית" במקומותינו. גם העובדה שמבחינת התעסוקה מצבן של עיירות הפיתוח אינו שפיר ו/או סדר העדיפות (אתיופים וכו') אינו מהווה תרוץ טוב למצב שנוצר.
המצב הוא בלתי נסבל וחייבים למצוא את הדרך הנאותה, בה כל הצדדים יצאו עם חלק מתוותם בידיהם. אין פתרון שירצה את כל הצדדים. יש להכיר במה שניתן להכיר וחייבים לפנות את מה שפוגע בתכנון אזורי סביר. העיקר הוא יצירת פתרונות תעסוקה. ליצור מצב בו הבדואיים ירגישו שנויי יסודי בתנאי וברמת חייהם. לטפל בדור הצעיר ולהכשירו כתורמים למשק המדינה, לחברה הבדואית ולהם עצמם. קיימות תוכניות, שאינני מכירן לפרטיהן (למעט הפרסומים בעתונות) של פרופ' ברוורמן ושל ד"ר בני בגין ( שניהם ביחד וכל אחד לחוד) הנראות כסבירות וכנותנות מענה לבעיה. אותן יש להנחיל לבדואים אפילו בעזרת "לחץ פיזי מתון" ופעילות אכיפה מוגברת כנגד בניה חדשה מחוץ לאותם השטחים המיועדים לבדואים על פי תוכניות אלו.