הבטחתי תמונות מראש השנה, לא?

ויובל

כשעייפים אז עייפים
 
לא התעצלתי ראיתי את כל התמונות....

ואת צודקת הם כל כך יפים שחייבים לשים את כל התמונות, ואין מה לומר שניהם טיפוסים....ולא להאמין שהם רק בשבוע גדולים מהדר, הדר כזה קטן....
 
אכן, הם פשוט יפים ומשגעים. וכל אחד

אישיות: אחד שובב ואחד עושה פנים בישניות למצלמה. מקסימים
.
 
מיכל, מצטערת שאני לא רואה את התמונו

פשוט המחשב שלי עושה בעיות ועכשיו הוא ותן לי דקות של חסד ואני פוחדת שיקרוס. הפתרון הוא קודם כל שאילן יטפל במחשב ברגע שהוא יחזור מחו"ל (הוא ביפן ולי ולתומר קשה מאוד מאוד. תומר עצוב
). הפתרון השני שכבר נגיע לסוכות ונפגש
 
בסדר ../images/Emo57.gif*3 אלא שהוא מאוד עצוב

מאז שאילן נסע וזה מתבטא גם בגן. הוא מתעורר המון בלילה (נזלת+אף סתום+שיעול) וגם מתגעגע לאבא שלו. הוא מאוד מאוד קשור לאילן. שלשום הוא קם ב- 4:00 בבוקר מהמיטה וחיפש אותו בכל החדרים בבית כשהוא קורא: "באבא באבא". נשבר לי הלב
. וגם הבוקר הוא קם ב- 6:30 ירד מהמיטה נעמד במסדרון וצעק "באבא באבא". רואים עליו שהוא נורא עצוב וכואב לי הלב שהוא צריך לשלם מחיר כזה כבד בגלל העבודה של אילן. בכלל, גם אני וגם אילן נורא עצובים וזה קורע אותנו
סליחה על ההודעה הדכאונית...
 
אילן נסע ליפן לשבוע מלא כלומר

מיום ראשון לפנות בוקר עד יום ראשון הבא לפנות בוקר. ונורא קשה לנו
לא פיסית כמו רגשית
 
אני כ"כ מבינה אותך... מאז שאלה

נולדה ערן נסע פעמיים - פעם לעשרה ימים ופעם לשבועיים. זה היה כ"כ-כ"כ קשה, ועם כל זאת שאלה קטנטנה, היא הרגישה בחסרונו - הלילות היו קשים מאוד, היא כל הזמן בכתה, ואני בטוחה שהיה לזה קשר עם העדרותו. בנובמבר הוא נוסע עוד פעם, אני כבר מכינה את עצמי לשבועיים קשים...
 
כן, גם כשהם קטנטנים הם מרגישים...

אילן נסע כשלוש פעמים לחו"ל מאז שתומר נולד (וזה ממש מעט כי הוא מתחמק מהנסיעות בגלל הטיפולים, בגלל ההריון וכד´ וממש משתדל שלא לסוע). בפעמים הקודמות שהוא נסע לשבועיים והפעם "רק" לשבוע גם כי לא הסכמתי ליותר וה"תירוץ" היה שיש לי מי שפיר מיד אחרי יום כיפור והוא חייב להיות פה כדי שאוכל לשכב. מה אגיד לך?! אני ממש לא יודעת מהאעשה אם הוא יצטרך לסוע עוד פעם... כרגע בגלל ההריון שמחיל להיות מתקדם ועם תאומים אני לא מוכנה שיסע. אחרי זה נהיה עם שלושה ילדים ועם תאומים וגם אז זה נראה לי נורא. בקיצור, הלוואי שלא יסע יותר לעולם!
 
גם ערן "ויתר" על נסיעות... בתקופת

הטיפולים הוא נסע רק פעם אחת, בתחילת ההריון הוא נסע ואני לא הפסקתי לבכות, ולקראת סוף ההריון "הסכמתי" לנסיעה קצרה לאירופה (5 ימים)... הוא עומד לקבל עכשיו תפקיד חדש שכרוך בתדירות קצת יותר גבוהה לארה"ב, והוא בהחלט שוקל את העניין. מצד אחד זה קידום, ואני ודאי שלא אעמוד בדרכו, מצד שני - הוא יודע מה הרגשתי כלפי הנסיעות הארוכות האלה, ובכלל -שעות העבודה המטורפות, הטלפונים בשתיים בלילה מארה"ב ועוד...
 
../images/Emo10.gif זו בעיה...

העבודה הזאת זו בעיה קשה. מצד אחד זו הפרנסה שלנו (בעיקר שאני כבר לא עובדת 3 שנים!) וזה מה שמאפשר לנו לחיות. ובעיקר בתקופה הקשה הזאת, אי אפשר לזלזל בזה. גם אילן כשקיבל את התפקיד הנוכחי שלו (קידום והכנה לתפקידים בעתיד) הוא ידע שזה ידרוש עבודה יותר קשה ונסיעות לחו"ל. אנחנו עושים מאמץ ומזער את ה"נזק" של העבודה לכמה שפחות ושאילן יוכל להקדיש לבית ולמשפחה כמה שאפשר (והוא אכן חוזר בשעות מאוד מאוד סבירות ומוקדמות יחסית להייטק אבל א"חכ יש אינסוף טלפונים והוא חוזר לשבת ולעבוד כל ערב אחרי שתומר הולך לישון). אבל, מה יהיה?! אגב, אצלנו רב הנסיעות הן למזרח הרחוק...
 
אני ממש מרחם על תומר

שיר חווה חרדות נטישה עכשיו בטח חנה תמצא זמן ותעדכן ממקור ראשון כשאני חוזר הביתה ושיר רואה אותי, מאותו רגע אסור לי ללכת לשום מקום בעשר פלוס הדקות הקרובות אז אני רק מנסה להבין את עוצמת החיפוש אחרי אבא וכאן אתם מדברים על שבוע של נסיעה אני מנסה לדמיין את שיר או כל תינוק אחר כשאבא יוצא לחודש מילואים, וזה הרי לא נדיר במקומותינו ליאור
 
גם מילואים של חודש כבר חווינו ../images/Emo10.gif

ובכלל, מאז שתומר נולד הרי אילן עשה כמה פעמים מילואים (חוץ מהאחרונים שמהם הוא שוחרר עקב הריוני...) ואלו היו התקופות הקשות ביותר עבורי ועבור תומר
אני מחכה לעידכונים של חנה ומקווה ששיר לא תחווה חרדות נטישה קשות מידי
 
למעלה