חנה של ליאור
New member
חרדת נטישה
אני לא יודעת אם זה הגיל הרשום בספרים או בעקבות טראומה אבל שיר פשוט לא נותנת לי לזוז ממנה. אם אני לא בשדה הראיה שלה היא פרצת בזעקות נואשות. בשבוע הראשון של המעון הייתי איתה כל הזמן. מהר מאד ראינו שהיא לא מצליחה להרדם במיטה ולשתות מבקבוק (הרגלים מגונים...) חשבנו שכדאי שהמטפלות ינסו את הבקבוק כשאני לא שם אבל כששיר לא עייפה ולכן הייתי איתה, הרדמתי אותה על הידיים והלכתי הביתה. סיכמתי עם המטפלות שאם שיר בוכה הן קוראות לי. הנסיון (הקצר, יש לציין) לתת לה בקבוק כל כך הרגיז אותה שהיא נכנסה להסטריה של בכי ועד שאני הגעתי הבכי היה נורא. אחרי יום ניסינו שוב ושוב הבכי האיום הזה. לא בכי, בעצם, ממש היסטריה. מאותו רגע היא כבר לא נותנת לי לזוז ממנה. היא משחקת יפה מאד ואפילו מתקשרת עם ילדים אחרים אבל לא מוכנה שאני אעלם לשניה. היום אחת המטפלות לקחה אותה על הידיים כדי לתת לה פירות והיא פשוט התחילה לצרוח. בסוף היא אכלה כשהיא יושבת עלי והמטפלת מאכילה אותה. אני לא רוצה שתהיה לה טראומה מהמקום ולכן אני שם כל עוד היא צריכה אותי אבל אני מתחילה להיות מודאגת. המטפלות הרבה פחות מודאגות ממני ואומרות שהכל מסתדר בסופו של דבר בלי מלחמות. ימים יגידו...
אני לא יודעת אם זה הגיל הרשום בספרים או בעקבות טראומה אבל שיר פשוט לא נותנת לי לזוז ממנה. אם אני לא בשדה הראיה שלה היא פרצת בזעקות נואשות. בשבוע הראשון של המעון הייתי איתה כל הזמן. מהר מאד ראינו שהיא לא מצליחה להרדם במיטה ולשתות מבקבוק (הרגלים מגונים...) חשבנו שכדאי שהמטפלות ינסו את הבקבוק כשאני לא שם אבל כששיר לא עייפה ולכן הייתי איתה, הרדמתי אותה על הידיים והלכתי הביתה. סיכמתי עם המטפלות שאם שיר בוכה הן קוראות לי. הנסיון (הקצר, יש לציין) לתת לה בקבוק כל כך הרגיז אותה שהיא נכנסה להסטריה של בכי ועד שאני הגעתי הבכי היה נורא. אחרי יום ניסינו שוב ושוב הבכי האיום הזה. לא בכי, בעצם, ממש היסטריה. מאותו רגע היא כבר לא נותנת לי לזוז ממנה. היא משחקת יפה מאד ואפילו מתקשרת עם ילדים אחרים אבל לא מוכנה שאני אעלם לשניה. היום אחת המטפלות לקחה אותה על הידיים כדי לתת לה פירות והיא פשוט התחילה לצרוח. בסוף היא אכלה כשהיא יושבת עלי והמטפלת מאכילה אותה. אני לא רוצה שתהיה לה טראומה מהמקום ולכן אני שם כל עוד היא צריכה אותי אבל אני מתחילה להיות מודאגת. המטפלות הרבה פחות מודאגות ממני ואומרות שהכל מסתדר בסופו של דבר בלי מלחמות. ימים יגידו...
