הגזע החדש-חלק 1

מוזר ומעניין

גם בקריאה שנייה לא ממש הבנתי מה בדיוק קורה בסיפור, אבל עובדה שקראתי אותו פעמיים מההתחלה עד הסוף, וזה אומר שהוא כתוב בצורה מעניינת. העמימות והמידע החסר תורמים לאווירה מסתורית, אבל ברגע שאני מתחיל לחשוב באמת על מה בעצם מדובר, הסיפור כבר נגמר ועוד בטון אופטימי, וזה יוצר מין צרימה. זאת אומרת, אם הכל בסדר, למה צריכים הסינדיקטים לעניין אותי? איך יכול להיות שהבן-אדם סבל כל-כך ופתאום זה עבר? משהו חסר פה, אם כי קשה לי לשים על זה את האצבע.
 

ליונל

New member
תודה על הערותיך

ראה תגובתי למעלה לגבי הדברים שציינת. כפי שאתה רואה, אתה לא היחיד... אני חושש שהופר מעט האיזון בין "אווירת מסתורין" ובין סיפור מובן. אני לא אתחיל לנתח כאן את הסיפור, הוא אמור לעמוד בפני עצמו ולהיות מובן, אבל רק לדבר אחד אתייחס: זה לא שהוא סבל ופתאום זה עבר. הוא חיכה למטמורפוזה מסויימת, שגובה ממנו מחיר פיזי ונפשי (שמתחולל בתוך הראש שלו), ולאחר שהיא הסתיימה הוא חש הקלה גדולה. הסיבה שהסיפור מתרחש בתוך הראש שלו היא מפני שהוא , כמו כל השאר כמותו, ניחן ביכולות מנטליות טלפתיות ייחודיות, כפי שמודגם ע"י ידידו.
 

לירה2

New member
הסיפור מעניין

רק ביקורת בונה:יש לך בעיה עם הוא והיא. רק בחלק הראשון אתה משתמש במילים אלו 30 פעמים. במתכונת הזו של סיפור בגוף שלישי אתה חייב לתת לולכנות אותו בשמו.לפחות לסירוגין. תסתכל: המקום אליו הוא בא כדי לברוח מהכל. מבטו התמקד לפתע בהשתקפותו בחלון. גבר צעיר בשנות העשרים לחייו, שיער בהיר וקצוץ, ועם תווי פנים, כך נדמה היה לו, של אדם שחי שנים רבות. הוא זכר את החלום, וליבו נצבט בכאב. הוא יכול היה לעשות כאן ככל רצונו, חוץ מלגרש את הזיכרונות. הוא היה רק ילד, בן שש או שבע, אבל הוא לא ישכח את מלחמת הסינדיקטים כל חייו. הוא פסע אל הארון, הוציא זוג מכנסי ג'ינס משופשפים ולבש אותם על תחתוני הבוקסר, על אלה הוא הוסיף חולצת טי לבנה. הוא התיישב על הכורסה הצעה לתיקון: המקום אליו קיי בא כדי לברוח מהכל. מבטו התמקד לפתע בהשתקפותו בחלון- גבר צעיר בשנות העשרים לחייו, שיער בהיר וקצוץ, ועם תווי פנים, כך נדמה היה לו, של אדם שחי שנים רבות. קיי זכר את החלום, וליבו נצבט בכאב. הוא יכול היה לעשות כאן ככל רצונו, חוץ מלגרש את הזיכרונות. קיי היה אז רק ילד, בן שש או שבע , אבל הוא לא ישכח את מלחמת הסינדיקטים כל חייו. קיי פסע אל הארון, הוציא זוג מכנסי ג'ינס משופשפים ולבש אותם על תחתוני הבוקסר, על אלה הוא הוסיף חולצת טי לבנה. והתיישב על הכורסה... לפי דעתי כדאי מלכתכילה לא לתאר אותו כל הזמן במונחים של הוא - הוא אלא פשוט לזרום עם הסיפור, לספר את אותוו דבר בדרך אחרת, אבל זו היא רק דעתי. בהצלחה
 

ליונל

New member
../images/Emo51.gif את צודקת בהחלט!

ואפילו לא שמתי לב לזה. בכל אופן, זו לא היתה החלטה סגנונית מודעת.
 
למעלה