אני נפרדת עכשיו לא אוכל להגיע
אז זהו חבר'ה,בעוד שישה ימים אני עולה על מדים [עד כמה שזה נשמע מוזר הזמן עובר יותר מהר ממה שאתם חושבים] קצת מתרגשת,וקצת מתוחה קצת שמחה,וקצת עצובה קצת חוששת להתחיל מעגל חדש,אבל גם מתרגשת הרבה ממש. מעכשיו צבא זה לא סתם עוד משהו שמדברים איתך עליו,זה משהו שעבורי הוא כאן ועכשיו. מעכשיו ירוק,אפור וגם לבן הם לא סתם עוד צבעים,אלה הם המדים הייצוגיים. מעכשיו נשק הוא לא סתם עוד כלי להגנה,הוא משהו שמעכשיו לי הוא כבר כמעט זכות וחובה. מרגישה גאה גם אני לשרת את המדינה,לאחר כל כך הרבה שנים שהיא העניקה לי הגנה. מעכשיו בסיס זה לא רק במתמטיקה אלא זה בחיים,ויציאות הביתה זה כשצריך לספור את הימים. על סנדלים וג'ינס בכלל אין מה לדבר,על נעליים מעכשיו לא אוכל לוותר. כמו שאומר פבלו רוזנברג "אל תדאגי לי אמא" כך גם אתם. אל תדאגו לי אני המלאך שיופיע בחלונכם וירגיע אתכם זיכרו שתמיד החיים הם מסע,ואני כבר נמצאת בפתח השלב הבא אז שימרו על עצמכם בשבילי,ואחזור כשאוכל,ותמיד זכרו שהמסע לפולין יישאר חקוק עכשיו וגם בכלל. ורק עוד רגע נשאר ודווקא אני לא מוצאת את המילים,קשה לי להיפרד מכאלה חברים. קיבלתי בפורום הזה ולמדתי המון דברים,ואקח אותם איתי הלאה לעבר החיים. שלכם תמיד באהבה בשמת