הגעתי היום למסקנה

[JBR]

הגעתי היום למסקנה

שאני לא מאמינה בזוגיות לנצח. מצד אחד אני רוצה למצוא משהו לחלוק איתו את חיי- ברמת הידיעה שזה האדם שאני רוצה לסיים לצידו את החיים ואולי להביא ילדים (אם אני ארצה). מצד שני אני חושבת שהסיכויים למצוא משהו כזה הם כמעט אפסיים. עם איך שאנחנו מתנהלים היום- כל הזמן לומדים, מתפתחים ומשתנים. זה לא כמו פעם שאנשין היו מתחתנים, מוצאים עבודה ונשארים בה לכל החיים. היום גם בגיל 50 ו60 ממשיכים להתפתח, לשנות כיוון וכו'- במצב כזה: מה הסיכויים למצוא משהוא "לנצח"? הרי אנחנו מתנהלים כמו "בגיל 20" של פעם כל החיים?

 

[חזיה שחורה בקרטה]

המצב של היום שונה מהמצב של פעם

רוב ההורים שלנו התחתנו ונשארו אחד אם השני מבלי להתגרש ולעשות כל הבלאגנים ההורים שלי נשואים 42 שנה (שיזכו לחיים ארוכים) עדיין שאני הולכת איתם ברחוב אני מרגישה שאני צריכה להחזיק להם נר ואני מרגישה גלגל חמישי לידם הם מתחבקים כל הזמן משלבים ידיים השיחות שלהם לתוך הלילה וגם מוצאים את הזמן שלהם לנשיקה פה ושם (הכוונה בחוץ מה שהם עושים בבית לא רוצה לחשוב על זה אפילו) אני התחתנתי בגיל 32 עם החבר הראשון שלי שיצאתי איתו מגיל 18 נכון התחתנתי מאוחר כי רציתי להספיק כמה דברים בחיים שלי חשבנו שנהיה כמו ההורים שלי וזה ימשיך לנצח עובדה אחרי שנתיים וחצי התגרשנו הגירושים בזמנים שלנו יותר מהירים ממה שהיה פעם אבל אל לך לאבד תיקווה יכול להיות שתכירי משהו שיהיה איתך לנצח תחשבי תמיד חיובי עם מחשבות חיוביות

 

[JBR]

...

זה לא עיניין של לאבד תקווה. אני חושבת שכל עיניין ה"נצח" הוא אשליה רומנטית, סיפור אגדה. מה שאת רואה בבית הוא דבר יוצא דופן. לא רק היום, גם בעבר מעטים חוו קשר בעוצמות שאת מתארת. ה"נצח" הזה נראה כמו דבר שאנשים רוצים אך הוא פשוט לא קיים.

 

[לא משתמש מסניף]

אז למה לא...

"לפתח" את האהבה שלך כלפי מישהו אחד לאורך השנים? את רוצה לשמוע מה דעתי על סטטיסטיקות הגירושים בעולם? כן, אני יודע שאת לא, אבל את כותבת בפורום ואני מגיב... כל כך הרבה אנשים נפרדים, מתגרשים, בוגדים, עוזבים ונעזבים מפני שמישהו, מתישהו ואני לא יודע מי ומתי אבל התוצאה ברורה ונראית לעין, קבע ממרה: "הדשא של השכן ירוק יותר". חבל שאנשים טיפשים לא הבינו שאת הפתגם הזה חקקו באופן ייחודי עבור פרות.

 

[BABELICIOUS]

אני בכלל לא אוהבת את ה"לנצח" הזה

מה לעזאזל אנחנו יודעים איך נהיה בעוד כמה שנים???!!! אני יודעת שהיום אני הגעתי למקום פנימי שונה משחשבתי שאגיע. אמנם אני בזוגיות מאושרת ועם עתיד אבל לא יכולה לדעת אם זה יימשך מה שנקרא לנצח, אני אכן מאוד מקווה שהוא יהיה זה שאזדקן איתו אבל אי אפשר להבטיח כאלו דברים. תמיד לוקחים סיכון, בכל בחירה שעושים, בייחוד כשמערבים את הלב בכך.

 

[גונדרי]

האמת שבדיוק אתמול...

אני ו star_dust ניהלנו שיחה בנושא.... אם היא תרצה היא תשתף אתכם, אבל מה שאני יכול לתרום לשרשור הזה, ודווקא לא הוזכר בשיחה של אתמול הוא שבעבר (למרות שלא הודו בזה) נישואין היה סוג של חוזה על בסיס כלכלי בו הבעל מתחייב לכלכל את האישה והיא שומרת לו אמונים.... נשים, עד לפני 50 שנה, לא יכלו להחזיק את עצמן כלכלית.. בטח ובטח שלא כמו היום שכל אישה יכולה להיות משק כלכלי מצליח בזכות עצמה. וכשהאחריות של הגבר לאישה נעלמת, ואיתה גם החרדה של האישה מחורבן הנישואים, נוצר מצב שבו הבסיסהיחיד לקשר הוא אהבה ומשיכה. ומה לעשות שנדירים המיקרים שבהם המשיכה והתשוקה מחזיקות מעמד במשך כל כך הרבה שנים... אני לא אומר שזה לא אפשרי. זה פשוט נדיר.

 

[בראיין כהן]

כן, זו אחת הסיבות...

ויש עוד כמה כאלה שגרמו לשינוי...

 

[magenta73]

זה לא שהיום אין קשרים על בסיס כלכלי

או ריווחי. וזה לא שהיום אין נשים שעדיין לא יכולות להחזיק את עצמן כלכלית. (בטח לא כאמהות חד הוריות. זה הרבה הרבה יותר קשה, ילד גם מצריך הרבה כסף + שעות טיפול - מה שאומר פחות שעות עבודה). ואם כבר מדברים על "יום האישה". סטטיסטית - אישה מרוויחה 68% בלבד ממשכורת של גבר (ממוצע של משכורת של אותו המקצוע, כן) בגדול, בוא נגיד שאנחנו צריכים להגיד תודה שאנחנו מסוגלים לחפש ולמצוא אהבה, ולא רק בסיס כלכלי.

 

[cheshire9]

הפעם חולק עליך

הדבר היחיד שיכול להחזיק זוג ביחד הרבה שנים - זה פרויקט משותף. בשלב מסוים הפרויקט זה האהבה. אחר כך ילדים. אחר כך צריך איזשהו כיוון - רוחני, תרבותי, משהו שהוא מרכזי בחיים של שניהם - והם עוסקים בו ביחד. שאם לא כן - נסחפים כל אחד לכיוון אחר. ונפרדים. אהבה זה נהדר - אבל לא מספיק. לא לטווח הארוך. או לפחות לא סוג האהבה ה"רגילה". צריך שזה יהיה GROWING IN LOVE ולא FALLING IN LOVE תהליך מתמשך .......

 

[חזיה שחורה בקרטה]

בולשייט והפעם אני חולקת עליך

בהתחלה זה תמיד אהבה ואח"כ ילדים משותפים אבל מה קורה עם זה נגמר??????????????????? אז מה אם יש ילדים צריך להמשיך? להרגיש רע עם זה? במיליה אחת לסבול?

 

[cheshire9]

צר לי אבל לא הבנת

אמרתי שיש תקופה שהילדים זה מה שמחזיק את הזוג.... אחר כך גם זה הולך. ולכן בדיוק צריך משהו אחר ... אני קורא לזה "פרויקט משותף".

 

[חזיה שחורה בקרטה]

OK

 

[magenta73]

לא מבינה את זה, האמת

זוגיות יכולה להיות עד סוף העולם, אם בוחרים להיות בה, לשם הבן זוג שאת איתו ולשם האהבה. מילא היית אומרת לא מאמינה במוסד הנישואין וכו', סבבה. מבינה.

 

[JBR]

אני לא מאמינה במוסד הנישואין

מסיבות אחרות לחלוטין... סתם חלפה לי מחשבה בראש שהיום כמעט ואין סיכוי למצוא משהו ולהשאר איתו "לנצח".

 

[חזיה שחורה בקרטה]

../images/Emo45.gif לאחר ניסיון גם אני הפסקתי

לאמין במוסד נישואים אם טוב יחד לא חייבים לרוץ לרב אפשר להישאר יחד

 

[magenta73]

אבל מה זה לנצח?

את מבינה שחשיבה הזאת של "לנצח" זה בערך או בדיוק כמו החשיבה של מוסד הנישואין? רק בלי כתובה?... יש לנצח. לנצח של אותה מערכת יחסים. ולכל מערכת יחסים יש "לנצח" אחר. בכל מקרה, ברגע ששני בני הזוג מחליטים לתת 100% מעצמם למערכת היחסים, השמיים הם הגבול.

 

[JBR]

ברור

אני מסכימה עם מה שאת אומרת. אבל אני חושבת שהיום, אנשים פחות מתמסרים למערכת יחסים. לגיטימי לעזוב את הבית בגיל 50 אם יש קשיים. גם אני לא מצפה מעצמי להשאר במקום שלא טוב לי בו... אני חושבת שהיום מפרקים את החבילה יותר בקלות מאשר בעבר. אני לא אומרת שזה רע. אני לא אומרת שזה לא נכון. אני אפילו חושבת שעדיף ככה. עדיף להוציא מהלקסיקון את המושג "לנצח" כי הוא לא באמת מתקיים ואין סיבה שכן. אם לא טוב- הולכים. וכד שיהיה טוב- אם כל התהפוכות שעוברים בחייםף צריך לעבוד ממש קשה. השאלה היא אם אני אצליח למצוא משהו שאהיה מוכנה ללכת באש ובמים, בכל מצב שהוא- עד הסוף. באיזשהו מקום אני רוצה. אבל לא נראה לי שזה קיים כבר.

 

[בראיין כהן]

זהו, שיש הרבה סיבות לזה...

שהדברים השתנו, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו פשוט הרבה, אבל הרבה יותר אינדבידואליסטים מאלו שקדמו לנו...

 

[באז באז]

זו הסיבה שלדעתי קשה יותר למצוא

ופחות הסיבה שקשה יותר להחזיק, אבל זה בהחלט אחד השינויים היותר מהותיים.

 

[בראיין כהן]

לא חושב שיש הבדל...

אנשים מבינים פחות ופחות למה להם להיות תקועים במקום שלא הכי טוב להם בו, והעצמיות שלהם לא מתבטאת בו מספיק, והם פשוט פורשים...