שבת שלום
שלום, אני לא כותבת כאן בד"כ [קודם כל כל הכבוד לך ועצם העובדה בכלל שכתבת, שדיברת, שחשפת שביקשת עיצה.. המון אומץ והמון כוח יש בהודעה הזו שלך. המון אהבה לילדייך. הרבה רצון ותסכול ובלבול. ושתדעי- שזה לא טריוויאלי בכלל, להלחם למען ועם ילדייך.. לחפש בכל מקום עזרה, להיות אמא טובה או לפחות לנסות להיות כזו כמה שאת יכולה] כוונתי היא לא להלחיץ אבל אני כן רוצה להצטרף לאלו כאן הכותבים בעצם להיות קשובה לעצמך. זה לא אומר לחיות בהיסטריה ופחד ולחץ ומתח- מפני שזה נגלה עליך ומקרין החוצה וילדייך מרגישים את זה.. אבל!!- את אמא ואמא מרגישה. אמא יודעת אם יש בך משהו שמרגיש, שחושד, שיש בו פקפוק וספק..- לא להגיד בעוד רגע, בעוד שניה, אולי מחר.. נחכה ונראה- בבקשה- תשמרי, תזהרי, תחבקי, תעשי! אפילו בזה שביקשת עיצה כאן בפורום. תדעי איפה הילדים שלך נמצאים.. תדברי עם הילדים שלך ותיידעי אותם תמיד שאת שם איתם ובשבילם. זה שיהיה צו הרחקה, זה שהמשטרה תדע- פסיכופטים צוחקים על דברים כאלו. את מכירה אותו, את יודעת מיהו ומה טיבו. את חיית איתו וישנת איתו, את הכרת את הפסיכולוגיה שלו(לפחות קצת) ואת מצבי הרוח שלו.. לא אני ולא איש כאן בפורום. אנחנו יכולים רק לקרוא את המילים שלך שאלו כמה דקות מחייך שאת בוחרת לספר.. את יכולה לחוש אותו ולחוש מה הוא מעביר. זה נכון שלדעת- נותן לך כוח! נותן לך אפשרות להיזהר, לשמור, להציל. להציל נפשית, רגשית, פיזית. לשנות. לא במובן הפרנואידי. במובן של לעשות את המקסימום שלך. תנסי לנשום, להתאפס, לדעת שאת שולטת.. בכל שניה ושניה. וללכת עם כוח האהבה בלב שלך- קדימה. תקחי משם את הכוח. מהטוב שבך. אל תחכי.. אל.. תקשיבי ללב שלך- לב של אמא שרואה ושומעת את הילדים שלה, לב של אמא שבאמת, באמת מקשיבה לרגשות אמיתיים ולא משקרת לעצמה.. לא טועה.
