אני יודע שאולי אני קיצוני
אבל מנסיון חיי, אני חושב שעדיףלהתנתק מהורה כזה מאשר לסבול את היחס ואת הארס שלו כל השנים. אני ניתקתי את יחסי עם אבי ואחיי בגיל 21, לפי כמעט 20 שנה. אני לאאומר שאין לי סריטות ומשקעים, אבל אני בטוח שאם הייתי ממשיך לקבל מאבא שלי את היחס שהוא נתן לי, הייתי אדם הרבה הרבה פחות מאושר היום. דווקא מזוית הראיה של הורה דברים התחילו להסתדר לי - הבת שלי לא פגשה מעולם את אבי ואחיי, וכשהיא עשתה עבודת שורשים בגיל עשר היא שאלה עליהם לראשונה. זוגי, שהא החכם באדם, הסביר לה בפשטות שאדם שמתנכל לילדיו בגלל זוטות כמו נטיה מינית לא ראוי שיהיו לו ילדים. הוא אמר את זה בצורה שהתפרש ממנה שבני המזל הגדולים במערכת יחסים בין הורים לילדים הם ההורים, ושלקחת להורה את אהבת ילדו זה עונש כבד מאד. אני יודע היום שלא משנה לאיזה כיוון יפנו חייה של בתי, אני לעולם לא אוכל להתנכר לה או למנוע ממנה את אהבתי. ואני מקפיד לאמר לה את זה, שלא תשכח. למעשה, עד שהפכתי לאב בעצמי, די "הבנתי" את אבא שלי. ולא עוד. הרעיון נראה לי כל כך מעוות היום, כל כך לקוי, שאני יכול רק לרחם עליו.
