הגשת קובלנא פלילית

[עט מהיר]

הגשת קובלנא פלילית

מה בדיוק פשר ההליך הזה? ואם אפשר סיפור תיאורטי לדוגמא שתסבר את האוזן, כי לכאורה רק רשויות החוק מגישות בקשות שונות על רקע פלילי, ואילו כל פעולות האזרח ישירות מול בית המשפט הינם הליך אזרחי טהור, אשמח להסברים

 

[עופר רשו]

תשובה

קצת על מוסד הקובלנה כפי שבא לידי ביטוי במסגרת רע"פ 10857/08 זיאד אבו סוכון נ' מדינת ישראל: "...במצב הדברים הרגיל, המדינה היא שמנהלת את התביעה במשפט הפלילי (סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי). "עיקרון זה נובע מההשקפה, כי העבירה הפלילית היא פגיעה בציבור, בחברה כולה, ולכן עניינה של החברה הוא שהעבריין יבוא על עונשו" (בש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר, פ"ד מו(4) 136, 141 (1992) (להלן: "שוברט"). "הענישה הפלילית אינה פרי רצונו ופועלו של הפרט - הנפגע, אלא היא פעולתה של המדינה בתור שכזאת" (ר"ע 40/86 שנער נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 237, 238 (1986); רע"פ 252/04 שדות נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נח(5) 871, 874 (2004)). האפשרות שניתנה לפרט להניע את גלגלי ההליך הפלילי באמצעות הגשתה של קובלנה פרטית - אפשרות המעוגנת בסעיפים 73-68 לחוק סדר הדין הפלילי - היא אפוא חריג לעקרון כללי זה. 6. היכולת להגיש קובלנה מעניק בידי הפרט אפשרות לעמוד על זכויותיו ולהביא לאכיפת החוק, בכל אותם מקרים שבהם התביעה הכללית נמנעת, מטעמים שונים, מהעמדתם של מבצעי העבירות לדין. דבר זה מבטא הכרה באינטרס האישי של נפגע העבירה בהעמדתו של העבריין לדין, וגם הכרה באינטרס ציבורי רחב יותר, להביא למיצוי הדין בחלק מהמקרים שבהם אין רשויות התביעה עושות כן, על-ידי שיתופו של הציבור במלאכה זו. משכך, יש הרואים בקובלנה ערובה חשובה לחירות ואכיפת החוק (פרשת שוברט, בעמ' 143; בג"צ 110/50 אדלר נ' המפכ"ל, פ"ד ה 145, 148 (1951); רות גביזון שיקול דעת מנהלי באכיפת החוק 500 (1991)). אולם, לצד יתרונות אלה של מוסד הקובלנה, כרוכים בו גם קשיים לא מבוטלים, שעל חלקם עמד בית-משפט זה בעבר: "הקובלנה הפרטית [מכבידה] עם הנאשם. היא מוגשת מבלי שהקובל חייב להגיש תחילה תלונה בגינה ומבלי שחייבת היא לעבור תחילה חקירה משטרתית מסודרת ובדיקת מצב הראיות בידי התביעה. לא חלה על הקובל החובה שבסעיף 74 לחוק [סדר הדין הפלילי] להעמיד לעיון הנאשם את כל חומר החקירה שבידיו ... קיים חשש לקובלנה חסרת יסוד מספיק בעובדות. קיים חשש שהקובל מונע מרגשי נקם או מעוניין להציק לנאשם או להטרידו. יש בקובלנות גם בזבוז זמן יקר של בית המשפט, בייחוד באותם מקרים שהקובל אינו מיוצג על-ידי עורך-דין ואינו יודע איך לנהל את הדיון" (פרשת שוברט, בעמ' 146; וראו גם ה' בן עתו "הקובלנה הפרטית" הפרקליט כה 521 (1969)). 7. נקודת האיזון שמצא המחוקק לכל אלה - מעלותיה של הקובלנה מחד והקשיים שהיא מעוררת מאידך - נמצאה בהגבלתה למקרים הקבועים בחוק. אכן, "המחוקק בחר לאמץ את הקובלנה הפרטית, בגבולותיה. הוא עשה זאת בצורה מבוקרת, תוך הצבת בלמים ואיזונים (checks & balances). הוא הגביל את הזכות לקובלנה הפרטית רק למקרים המוגדרים. באלה נתן ערובה לפרט כנגד אי-הפעלת הסמכות של התביעה הכללית" (פרשת שוברט, בעמ' 146). כך למשל, האפשרות להגשתה של קובלנה הוגבלה לרשימת עבירות ספציפיות המנויות בחוק, ועיון בהן מלמד כי המדובר בעבירות שאינן מן החמורות שבספר החוקים (ע"פ 2124/92 רון נ' כור, פ"ד מז(5) 289, 296 (1993)). מגבלה נוספת על ניהול הקובלנה, הקבועה בסעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי, עוסקת במקרים בהם מתרשם בית-המשפט כי הקובל אינו מסוגל לנהל בכוחות עצמו את הקובלנה, שאז ניתן לחייבו לעשות כן באמצעות עורך-דין, ולהפסיק את הדיון בקובלנה עד שיעשה כן. בנוסף, נקבע כי העתק מכל קובלנה יש להעביר לעיונו של פרקליט המחוז, לו ניתנה הסמכות להמיר את הקובלנה בכתב-אישום, ובדרך זו למנוע מהקובל לנהל את התביעה בעצמו (סעיף 71 לחוק). בכך יש כדי לאפשר פיקוח - ולו חלקי - של רשויות התביעה על הקובלנות המוגשות. מגבלה נוספת על ניהול הקובלנה, והיא הרלוונטית לענייננו, קבועה בסעיף 69 לחוק, ומדברת בצורך באישורו של היועץ המשפטי לממשלה לשם הגשתה של קובלנה נגד עובד המדינה. תכליתה של אותה דרישה לאפשר לעובד המדינה למלא תפקידו באופן יעיל, ללא חשש שמא השימוש בסמכויות שנמסרו בידיו יוביל לפתיחתם של הליכי סרק נגדו. מכאן האינטרס של המדינה להגן על עובדיה, הפועלים בשם הציבור כולו. החשש, ציין השופט בכור באחת הפרשות, הוא מפני "מקרים בהם אזרח שפעל נגד החוק ופגע באינטרס הציבורי שהעובד ממונה על שמירתו, מעוניין להקשות ככל האפשר על העובד לגלות את האמת ולהוציא לאור את זכויות הציבור; ועלולים להיות מקרים בהם האזרח הזה ישתמש באמצעים הכספיים העוברים לרשותו כדי להציק לעובד ולסבכו בהליכים משפטיים שיעלו לעובד בהון רב, גם אם יזכה בהליך בסופו של דבר" (בג"צ 864/78 מזרחי נ' ראש עיריית ראשון לציון, פ"ד לג(2) 828, 831 (1979); וראו גם בג"צ 1011/89 אור-נר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(1) 236, 242 (1990); רע"פ 11011/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נח(5) 769, 773 2004)). "ההגיון הוא שעובדי מדינה, העשויים להסתכסך עם אנשים בשל כך שהם פועלים בשם המדינה, זכאים להגנה מיוחדת מפני הטרדה ורדיפה, וכי הגנה כזו מתחייבת גם מן האינטרס הציבורי שבתקינות פעולתן של רשויות המדינה: מי שפועל תחת 'חרב מתהפכת' של תביעות פליליות פוטנציאליות, או של תביעה פלילית ממשית, אינו יכול למלא את תפקידו כעובד מדינה" (גביזון בספרה הנ"ל, בעמ' 514)...". מקרה לדוגמא הינו מקרה בו אדם תוקף את חברו ומתלונן על - כך במשטרה. המשטרה מסיבותיה לא ממצה את חקירת העניין והתיק נסגר מחוסר עניין לציבור. או אז קיימת למותקף אפשרות להגיש ערר כנגד החלטת המשטרה או שיש באפשרותו להגיש קובלנה פלילית פרטית כנגד התוקף בגין אותו מקרה ממש. במקרה כזה מתחיל הליך פלילי כנגד התוקף והכל בהתאם לשינויים המתחייבים מעצם השוני שבין הליך פלילי רגיל להליך הקובלנה. לפעמים מוסד הקובלנה משמש ככלי להפעלת לחץ בסכסוכים מורכבים ומתוחים. בכל מקרה המוסד דנן נותן פתח לאזרח לקחת את החוק לידיו ולנסות ליישמו כנגד מי אשר הפר את החוק לשיטתו. מדובר במוסד חשוב ונחוץ במקום בו הרשויות קורסות תחת עומס העבודה ואילו האזרח הקטן והבודד מוצא עצמו חסר אונים מול אטימות ו/או זלזול בעניינו הפעוט והלא מתוקשר - למשל.

 

[עט מהיר]

החכמתני. תודה רבה