הדגל כסמרטוט

הדגל כסמרטוט

מבלי לסכל או לחסל את פינת ההומור המהוללת של אלול, ברצוני לאזן במקצת את הדברים בקשר לדגל. גם כדי שלא יהיו אי הבנות, וביחוד מפני שנושא הסמלים היה נושא לתוכנית מעניינת במיוחד של "בין כסה לעשור" (ערוץ 1). הדגל אינו סמרטוט, אבל לצערינו אנו נצרכים לומר זאת מכיוון שאנו מוצאים פעמים רבות יחוס כבוד מוגזם לדגל (להלן: קדושה). לא בדקתי, אבל מן הסתם יוסכם שרוב המזועזעים מכל פגיעה בדגל הם ימנים, ולא בכדי. הימין, שמקדש את הלאומיות ואת המדינה, לא יהסס מלקדש גם את אותם חפצים שמסמלים אותם. אותה סיבה שגורמת לאנשים לקדש את הלאומיות, גורמת להם לקדש גם את הדגל. הסיבה הזאת היא התאחדות מול אויב משותף. הם רוצים להרגיש מאוחדים, ולכן טוב להם לחפש אויב כלשהוא (בעידן של שלום אין צורך בלאומיות). אויב הוא כמובן צריך להיות זר, ואכן רק לזרים יש סיבה לשרוף את דגל ישראל. הסיבות הרבות להסתייגות מקידוש הדגל אינן פועל יוצא של מהות הדגל, אלא של משמעותו כפי שהיא משתקפת מלאומנים רבים. יום העצמאות אינו חג של לאומנים, וראוי להניף בו דגלים, אך צריך לזכור שהדגל בה מהמתפרה וסופו שיזרק ל
 
למעלה