הדיון היום בסדנא על פרוזה

קסנדרה*

New member
הדיון היום בסדנא על פרוזה

פרוזה היא ספרות שכתובה בלשון פשוטה וחופשית, ללא כללים של מקצב, בלי משקל וחרוזים. סוגי פרוזה חשובים הם הסיפור והרומן, ביקורת ופובליציסטיקה. פרוזה - יצירה לא שירית, סיפורת. שיחה יבשה בשפת יום יום. פשטות. פרוזה חרוזה - יצירה ספרותית הכתובה לא בשורות קצרות ושקולות כבשירים, אלא בשורות רגילות, אך סופי הפסוקים או המשפטים מסתיימים בחרוזים. הפרוזה המקראית משלבת לעיתים לשון נשגבה, ואז היא נוטה להתעלות ולהתקרב לצורת השירה, ואפשר לכנותה "פרוזה נשגבה", או "פרוזה שקולה". למשל: בסיפור הבריאה מופיע פסוק שירי: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית). סיפורת- סוג ספרותי, שבו מספר כלשהו מספר עלילה שהתרחשה בעבר. לעתים מציג המספר דיאלוג (דו-שיח) כפי שהתרחש. הדיאלוג הוא יסוד דרמטי מעיקרו.
 

קסנדרה*

New member
ערב טוב, מי שהגיע/ה יסמן ../images/Emo45.gif

ואחרי שנקרא נעבור ביחד לצ'אט
להמשך הדיון.
 
במלה אחת? שתיים?

אני מוצאת שבעת האחרונה התחלתי סופסופ להבין את ההבדל בין שירה לפרוזה. למרות האפשרויות הבלתי מוגבלות של שירה מודרנית, ולמרות שלפעמים הגבולות מיטשטשים...
 
האם אפשר לאמר ש...

(חוץ משאר ההבחנות) בפרוזה "שירית" (פרוזה צינסקאית לדוגמא) יש חללים, בעוד שבשיר, אנחנו מצפים למשהו מהודק יותר - המסר אמור לעבור - גם אם הוא איננו שקוף ואם השיר קצר? שיר מעביר תחושה ורגש, ופרוזה - סיפור, תמונה?
 
במילים פשוטות, אם הבנתי נכון, סינקד

סינקדוכה היא שימוש בקודים מילוליים (ביטויים) אשר ברבות הזמן הפכו שגורים ?
 

קסנדרה*

New member
פו....

הסינקדוכה – היא למעשה מקרה פרטי של המטונימיה, והיא מחלקת לשני חלקים: א. פרט הבא לייצג כלל. ב. כלל הבא לייצג פרט. סינקדוכה - חלק המייצג את השלם ומסמל את כל השלם. דוגמאות: "קורת גג" = בית. אם נכתוב: אזל כל כספי ואין לי קורת גג. נבין שלדובר ביצירה אין בית. "עין" = אדם. האם הבחינה בך איזו עין? משמע: האם ראה אותך אדם כלשהו? - פרט הבא ליצג כלל "לפני ארון הספרים" = בית המדרש, בית כנסת - "איבד את ראשו" = אבדה דעתו. זו מעין "קיצור דרך" דרך ביטויים מקובלים. וסמלים מקובלים , האם את יכולה לתת סימן לדוגמא ?
 
למעלה