הלו חיידק-ידידותי, מה המצב?
סליחה, אני לפעמים מדבר בצורה ישירה, אז קח את הדברים כמו שהם ולא יותר
.
אתה שואל שתי שאלות בסוף... איפה היית לא בסדר, ולמה אתה מרגיש בחילה...
אני לא יודעת לאיפה אתה מכוון בשאלה שלך איפה היית לא בסדר. אני מכוון את השאלה לכיוון של - איפה לא היית בסדר עם עצמך! ולא איתה, היא לא מעניינת אותי כלל בדיון הזה. אז לדעתי האישית היית ממש לא בסדר עם עצמך
ולכן אתה גם מרגיש בחילה
.
חבר יקר, נתעלם לרגע מהתמימות המבהילה
של שלהיכנס עם מישהי זרה ערום למיטה בכדי להתכרבל... ונשאיר את הדיון על זה לפעם אחרת, טוב?
ולפי הכרטיס אתה בן 45, אז אתה צריך כבר לדעת פחות או יותר מהו מקובל ומהו פתח לצרות... והמקרה שאתה מתאר, הוא משהו שאני בספק כמה היו "טועים" בו... אז תתחיל לחשוב חבר
.
מה שהרבה יותר חשוב, והוא מקור התחושות הרעות שלך הוא תיאור של מצב בו אתה נמצא בחוסר אונים. היא נוגעת בך במקומות לא רצויים, מכאיבה לך... וכל מה שאתה עושה זה להתחמק? מילא היית קם לוקח את הדברים ונוסע הבייתה, אז לא נורא, היית מתגבר על זה שמישהי שלחה לך יד לאזורים צנועים אותם בחרת לחשוף בעצמך וגם להצמיד לגופה תוך כדי כרבול, כן?
אבל אתה מתאר הסתרה עם הירך? ולאחר מיכן גם קבלת המצב בו היא דוחפת לך את הירך... ומה אתה שם? לא יכול לקום וללכת? או לומר משהו?
חברי, לא מרוע, אלא שזו האמת שאני רואה. עבורי זיהוי הבעיה היא 51% מהפתרון
. והבעיה שלך במקרה הזה (וכמובן לדעתי האישית, וכן תקרא את החתימה שלי
), היא חוסר יכולת להציב גבולות אמיתיים, וגם אם הצבת אחד מהוסס - אז חוסר היכולת לאכוף אותו.
בקיצור תכניס טוב לראש, אתה מרגיש שמשהו פוגע בך, או נכפה עליך, או מכאיב לך, וכו' - עליך לפעול מייד! וישנן דרכים! האחרת זה לקום וללכת! אופציה שהייתה קיימת עבורך, אבל לא בחרת בה (משום-מה...). השניה היא להציב גבול ברור, ולעמוד עליו - ויהי מה! הגבול שהצבת לא היה עוצר משב-רוח... וגם לאחר דריסת הגבול שהצבת - לא עשית כלום בנידון.
אז בעיניים שלי יש לך תמיד 4 אפשרויות גלובליות לבחור מהן, 4 אסטרטגיות התמודדות, וכשאף-אחת מהן לא מביאה להשפעה הרצויה על הסביבה - אתה חווה חוסר אונים, על כל המשתמע מכך.
אז יש לך יכולת להלחם במצב - דבר שלא עשית. ולהלחם אין כוונה להלחם פיסית או מילולית בבחורה! אלא להילחם עם המצב איתו אתה לא מסכים - וזה למשל לומר מייד ובטון רציני - סליחה! עד כאן! ואתה אמור להיות גם מסוגל לגבות את הגבול שהצבת.
יש לך את האפשרות לברוח מהמצב. אתה קולט שלא נעים לך? קום ולך, למה אתה מחכה? שיהיה לך עוד יותר רע?
יש לך את האפשרות להתעלם מהמצב. אבל התעלמות היא האסטרטגיה היחידה שלא ניתנת לאימוץ כשהדברים/הלחץ מופנה כלפיך. אתה יכול להתעלם ממה שלידך, לא ממה שקורה לך...
ויש לך את האפשרות להשלים עם המצב. אבל השלמה (כניעה-חיובית למצב) חייבת לבוא מרצון! ולכן האפשרות הזו חסומה בפניך...
משמע בפועל באותו הרגע הייתה לך אפשרות בחירה אחת מתוך שתיים : ל"הילחם" במצב, משמע הצבת גבול מידית וברורה, תוך מוכנות להגן עליו! או אפשרות שניה - לברוח. ברגע שלא ברחת בזמן, וברגע שניסית להלחם והפסדת מייד... כל האפשרויות הניתנות לבחירה לא הביאו לפתרון המצב. ואז אין בחירה יותר, משמע יש כפיה, משמע כניעה-שלילית למצב, משמע תחושת חוסר-אונים, משמע פגיעה רצינית בביטחון-העצמי ובהערכה-העצמית, משמע - אתה חש בחילה! מעצמך!
דעה שלי? בכל מצב ישנה רק אפשרות אחת נכונה מבין ה- 4, וללא היררכיה. להלחם לא נחשב "יותר" מלברוח, אלא הכל נמדד לפי הסיטואציה, ולפי מה היא מאפשרת. במקרה שלך בריחה הייתה הבחירה הנכונה והרצויה, ואם היית עושה אותה - היית יוצא משם עם הכי פחות "נזק" ועם הכי-פחות חוויה שלילית. מלחמה גם יכלה להגן עליך... אבל לאיזו מטרה? מה אתה כבר רוצה להשיג עם מישהי שלא מכבדת את הגבולות שלך בתחומים מאוד פרטיים? אז למה להלחם על להשאר שם? משמע, בריחה הייתה האפשרות היחידה ההגיונית בה יכלת לבחור...
אבל כל הנ"ל מדובר בזמן אמת, בהווה. הכי נכון היה, בדיעבד, לא להכניס את עצמך לסיטואציות לא ברורות, שיעמידו אותך ואת הבת-זוג שלך במבחנים ובפיתויים מיותרים (וגם מטומטמים, לדעתי האישית
), בטח כש"הנזק" והפגיעה יכולים להיות גדול לכל אחד מהצדדים.
אני מקווה שמשהו היה מובן ועזר. ושלא מצאת את הישירות שלי פוגעת
.
אתה לא רוצה להיות בחוסר אונים? אז תפעל בזמן אמת!
לילה טוב