הדימוי העצמי - הלך לעזאזל

[nubi]

כל כך מזדהה

אני הייתי "ברבית". מידה 40, גבוהה (1.76), רזה עם ריבועים בבטן. לא מתביישת להודות. נורא, אבל נורא חשוב לי המראה החיצוני. נורא. (הדגשתי מספיק?). ועכשיו-הבטן מדלדלת (ואני עושה חדר כושר), עדיין מידה 44 (42 צמוד אבל אני לא אוהבת צמוד). לא אוהבת את הגוף שלי אחרי לידה. נקודה. הבעיה היא שאני מקרינה את זה בעיקר על בעלי. אז אני לא נותנת לו לגעת בי (אתן בטח מבינות...), ואין לי חשק ל...וזהו. אני מקווה שזה ישתפר.

 

[מאיה ורוני]

אותו דבר

לא עם ריבועים בבטן ואמנם עם בגז' גדול מהסטנדרט, אבל קטנה עם בטן שטוחה שהייתי נורא גאה בה. היום אני מידה 42 בקושי, עם סימני מתיחה מכוערים ובטן מדלדלת, לא נכנסת כמע לבגדים מלפני ההריון, אוזנים חמודות אבל לא במקום הנכון ועוד בערך 9 ק"ג לרדת. ואני בניגוד אליך אפילו לא מגיעה לזה... אני בהחלט מתביישת בגוף שלי ולא חושפת אותו אפילו בבית כשיש אור. אבל משום מה אני אופטימית.

 

[בזזזזזזז]

אז איך משפרים?

מכל התגובות של כולן הבנתי רק דבר אחד משותף - כל מי שיש לה בעיה - לא מצליחה להתמודד איתה. חלק מדחיקות ונשארות אופטימיות למרות הגועל, וחלק מתבעסות בשקט או בקול רם. מה עושים? איך אפשר להגיד לזמן "נוווווו"?

 

[משוש30]

אפשר ישר להיכנס להריון עוד פעם

ואז לפחות יהיה תרוץ טוב לכל הנאחסים ויצא מזה משהו טוב...

 

[בזזזזזזז]

חחחח

בדיוק על זה חשבתי אתמול שכהבנתי עד כמה הפמולן לא מבטיחה כלום...

 

[nubi]

../images/Emo98.gifששששש

שגיא לא ישמע, אבל הרעיון הזה בהחלט עבר לי בראש...

 

[מ ת י ל ד ה]

ואצלי...

ירדתי במשקל לפני ההריון (מרוב עומס בלימודים. היו ימים שהשקעתי. איפה הימים ההם?!

) ונראיתי והרגשתי ממש נהדר. נורא פחדתי מהעליה במשקל בהריון, עקב היסטוריה-משקלית-בעייתית, אבל בהריון לא הגבלתי עצמי בכלום (את זה עשה בעלי: "מה שעולה צריך לרדת"

). בזכות ההנקה, הק"גים עפו ממני, ונותרתי עם עודף שאוכל להיפטר ממנו (עוד לא התחלתי לעשות משהו בנידון). הבגדים הרגילים עולים עלי וזה הכי חשוב לי כרגע - כבר יצאו לי מהאף בגדי ההריון... אבל הבעיה שלי אחרת: התמלאתי שיער

. בהריון דווקא היו הקלות בנושא, אבל עכשיו אני משלמת על כך בריבית... וזה גורם לי להרגיש ממש רע!

 

[עמית@]

פיזית- לא השתניתי בכלל.

ירדתי יותר ממה שעליתי וכיום אני יותר רזה ממה שהייתי לפני ההריון (וגם אז הייתי רזה) אבל מה, אני תמיד שנאתי את הגוף שלי, אף פעם לא הרגשתי איתו נוח, תמיד היינו בקונפליקט

(יוסי דווקא חי איתו בשלום

ואפילו מעבר לכך) ואז הגיעו טיפולי הפיריון- ועוד יותר שנאתי אותו, אפילו להכנס להריון הוא לא הצליח, והתגובות להורמונים הטריפו את דעתי והכאבים האיומים, בקיצור, לא משהו הגוף הזה.. זה הרבה יותר רחב (כמובן) אבל נחסוך מכן את כל התחלואות

ואז נכנסתי להריון, והתענגתי על כל רגע, מתתי על הבטן שלי, הרגשתי נהדר, לא היה לי כבד, לא הרגשתי מגושמת, לא עליתי יותר מ5 קג' אבל זה לא עניין של משקל, ואז ילדתי (בקלות, במהירות) פתאום הגוף שלי הפך למשהו אחר, וההנקה? שיפרה פלאות את היחס השלילי לציצים.. לא שהכל מושלם- רחוק מלהיות כזה, אבל אני מרגישה קצהו של חיבור למה שפעם היה לי למעמסה.. נפשית- יש לי קצת חסך (כמו לוליק) לראות סרטים, תערוכות, לחזור להיות חלק מהעולם שהייתי בו לפני הלידה, לחזור לצלם (ולא רק את תמר

), לחזור להציג, וכו' (ללמוד!! לחשוב! להפעיל את המוח!)

 

[משוש30]

תשמעי...נשמע מדהים!

ממש קנאה...

 

[עמית@]

תודה, אבל אין ממש מה לקנא..

עדיין, יש הרבה מה לשפר (בעיקר במוח

)

 

[מעיןבר]

אני קצת דומה...

גמני הייתי יותר מתוסכלת מהגוף שלי טרום ההריון, אז הדיאטה יותר "בערה בעצמותי" <למרות שלא שנאתי את הגוף שלי כמוך, פשוט היו לנו "חיכוכים" מדי פעם>. ואז בא ההריון, עליתי המון (24 ג"ק) אבל הרגשתי הכי נשית וסקסית שהרגשתי בחיי. היה לי כיף להיות בהריון, אהבתי את עצמי, את התחושות, את הציפיה ללידה (שהיתה מדהימה). היתה תקופה נפלאה. אחרי הלידה היה קצת קשה לקבל את זה שאני לא יורדת, אבל גם היה לי קשה לקבל מוטיבציה. כשחזרתי לעבודה באופן טבעי נשרו עוד כמה ק"ג. היום אני 5-6 ק"ג ממשקל היעד שלי אבל מרגישה עם עצמי טוב בסה"כ. אני יותר סלחנית כלפי הגוף, הוא משהו אחר - סימני מתיחה, ציצים שראו ימים יפים מאלה, בטן מדולדלת ויותר מדי שעות עבודה וג'אנק. אבל זה גופי ואני כבר אמא ואישה בשלה.

 

[ילדותי השניה]

גם אצלי דימוי הגוף דווקא השתפר

אני ממש לא דקיקה ולפני ההריון הרגשתי מאד לא טוב עם הגוף שלי- ובמיוחד עם הבטן הבולטת

ובהריון...פתאום הבטן היא לגיטימית וומתוחה ויפה כל כך...והשדיים שגדלים... (לשמחתי, שום דבר אחר לא גדל אצלי בהריון

), ועכשיו, חודשיים+ אחרי הלידה, חזרתי למשקל אבל לא לגוף (עדיין לא חזרתי למכנסיים הקודמים), אבל אני פתאום מעריכה הרבה יותר את הגוף הזה ומה שהוא מסוגל לעשות. מה זו בטן רפויה ומהם כמה סימנים אדומים לעומת הפלא הזה שיצא ממני??? והבטן? אני שוב שונאת אותה, אבל עדיין מתרצת בסמיכות ללידה ומחכה שהיא תעלם מעצמה...

 

[nikit1]

שמחה לגלות שאני לא לבד בתחשות

האלו... הדימוי העצמי שלי נמוך נורא, אני לא יודעת איך להתמודד עם עודפי הקילוגרמים שגורמים לי להרגיש כ"כ רע עם עצמי ומאידך לא מוצאת כוחות להתמיד בדיאטה, מה שגורם לי לשנוא את עצמי עוד יותר... מבחינה נפשית- אני לומדת ומנסה לקרוא מעט לפני השינה כדי לנקות את הראש וכך שומרת קצת על עצמי מלהפוך ל"אמא סדרתית"

 

[אמא של אריאל ומוריה]

הדימוי העצמי שלי אף פעם לא היה

בשמים. ועכשיו אחרי ההריון הזה, זה רק נהיה יותר גרוע. לפי ההריון של מוריה ירדתי 15 קילו והרגשתי נפלא. עליתי 9 קילו ונשארו מתוכם 4 עודפים. את ההריון של אריאל התחלתי עם 4 עודף כמובן ועליתי עשר קילו. ירדתי די הרבה אחרי הלידה ובברית כולם אמרו לי שאני נראית נפלא. עכשיו, מרוב שאני כל היום צמודה לשוקולד, אני שמנה מאי פעם וזה מדכא נורא. אין לי מושג איך להתחיל בדיאטה, אבל אני יודעת שאני חייבת.

 

[אפרת12]

ניסית את הפורום האח שלנו

הרזיה לאחר לידה

תיכף אני אבדוק אם את שם...

 

[אמא של אריאל ומוריה]

עלית עלי ../images/Emo3.gif

עוד לא הגעתי לשם. אני צריכה קודם להכניס לי טוב טוב לראש שאני צריכה להתחיל בדיאטה, אחרת זה לא ילך.

 

[אפרת12]

יש הערב אירוח של דיאטנית

טובה קראוזה, שהיא תותחית. נסי ותיהני

 

[אמא של אריאל ומוריה]

אני בהחלט אנסה

 

[dorlim]

סוף סוף מבינים לליבי

כשאני אומרת את זה לאחרים, בכלל לא מבינים על מה אני מדברת ובד"כ אני זוכה לתגובות של "אבל ירדת יפה מאד",נכון- ירדתי אפילו ק"ג פחות מהמשקל של לפני, אבל המשקל זה לא העיקר - יש לדימוי העצמי (שלי לפחות) עוד כ"כ הרבה מרכיבים....