הדרך אל האור|אשוחוחנוכה שמח לכולן/ם

tookmy

New member
סיכוי נמוך לתאונות

הסיכוי נמוך יותר לתאונות בסביבה בה הילדים יודעים שזו אחריות שלהם לשמור על צמם, ולא אחריות של אדם אחר. ילדים שמגיל צעיר מתייחסים אליהם כמסוגלים לשמור על עצמם, ישמרו על עצמם טוב יותר. וכמובן, בגן אנתרופוסופי יש פחות דברים להסחת דעת (במקום להסתכל על הסכין והסלט אני פתאום שומעת צליל מהטלויזיה שנמצאת כמה מטרים ממני, כמו שבתור מבוגרת במקום להיות מרוכזת רק בכביש תוקעים לי טלויזיה עם פרסומות מעל הצומת ואומרים אחר כך שיש תאונות) מה שמאד מקל על הילדים לקחת אחריות. דווקא הייתי מוכנה לחיות בעולם אנתרופוסופי, אם רק היה לאנתרופוסופים שאני מכירה טיפ טיפה יותר הומור ושימחה...
 

פרח7

New member
איך שרדנו...

המייל המדבר בשבחה של אי הזהירות, נכתב ע"י מי ששרד. מי שלא שרד את אי הזהירות של פעם, אינו עימנו בשביל לספר לנו "איך כמעט הוא נשאר בחיים"... אחחח איפה הימים היפים ההם בהם בפורים היה מותר לשחק בקפצונים, התחפושות היו דליקות, והמחלקות הפלסטיות בבתי החולים היו מתמלאות בילדים.... אחחחחחח אני לא בעד עודף הגנה על הילדים, אבל, לדעתי, נוסטלגיה מסוג זה היא מסוכנת. לפי הלוגיקה הזו יהיו שיאמרו, כשאני הייתי ילד אכלנו טראטזין בשקדי מרק בסוכריות, ולא קרה לי שום דבר רע, אז אין לי בעיה לתת לילדי לאכול מזון המכיל צבע זה. ויכול להיות שבאמת על ילדיו זה לא ישפיע ויכול להיות שכן...
 
יש גם תמונות!

אמנם צולם בחשכה, אז קצת מטושטש... אבל - הנה איך נראה סיפור בגן האנת': גנן אחד מספר את הסיפור, וגננת אחת מדליקה לפי הסיפור את הנר מאחורי תמונה אחר תמונה, המתגלה לעיננו המשתאות. תאטרון הצלליות המדהים ביופיו - יצירת מופת של שתי גננות אחרות. (ותודה לצבעונית על כיווץ התמונה, מה שזה לא אומר...)
 
למעלה