הדרמות לא נגמרות... ועכשיו בלי קשר להריון

[TheWindCriesMary]

הדרמות לא נגמרות... ועכשיו בלי קשר להריון

הכלבה שלי, שאיתי יותר מעשור, אהבת חיי, כנראה עברה אירוע מוחי. היא לא מסוגלת ללכת ואני מחכה לבוקר לקחת אותה לנוירולוג.
אני זוכרת שבהריון הקודם אמרתי לבן הזוג שלי שאני שמחה שהילד שלנו יגדל עם הכלבה הזאת, שכל כולה נפש עדינה ואוהבת. ההריון ההוא נלקח ממני, ועכשיו, כשאני באמצע הריון חדש וכבר דמיינתי איך נטייל עם הכלבה כשהתינוקת בעגלה או במנשא - הכלבה שלי עלולה להילקח ממני.
זה אולי יישמע דבילי למי שאין לו בעל חיים, אבל עבורי היא משפחה, לא פחות.

 

[כבשה0פועה]

עצוב מאוד ובכלל לא דבילי, גם למי שלא מגדל בעל חיים

 

[מאמארוני]

קורע לב

בתחילת החודש הרדמנו את ריז'יק, אחד החתולים שלנו, בגיל 13.5 ...
מי כמוני יכולה להבין.
עדכני.

 

[מהאיתי8]

;( הלוואי ותצליח להתאושש מזה

מבינה אותך כל כך.. חיבוקים ואיחולי החלמה מהירה!

 

[idit84]

בא לי לבכות איתך

קרה לי אותו דבר בהריון הקודם. הכלבה שלי מזה 14 שנה שהייתה יחסית בריאה עד אוגוסט האחרון, החלה לפתח בעיות בכליות. ידעתי שהסוף שלה מתקרב אבל לא היה ברור כמה זמן. שבוע אחרי הגרידה מצבה ממש התדרדר והיינו צריכים להרדים אותה. זה היה נוראי לאבד גם וגם וכל כך בסמיכות. מי שאין לו כלב, לאו דווקא מכין. זה משפחה במלוא מובן המילה.
מחזיקה אצבעות שהיא תתאושש!

 

[רונית 294]

איזה באסה...

מקווה שאולי היא תתאושש מזה. הכלבה שגדלתי איתה בבית הוריי מתה כשהייתי בהריון עם ביתי הבכורה. זה ממש עצוב.

 

[ילדת פלא בהכחשה]

עצוב. כלב זה כמו בן משפחה

אני לא יודעת מה אעשה אם יקרה משהו לחתול שלי.. הוא אהבת חיי..
&nbsp
מקווה שיקרה נס ומצבה ישתפר! תעדכני..

 

[TheWindCriesMary]

תודה בנות

היא עדיין בבדיקות, כרגע לא ברור אם זה גידול או תהליך דלקתי. מתפללת שזה משהו בר טיפול.

 

[TheWindCriesMary]

לצערי, החדשות ממש לא טובות

בבדיקות שעשו לה היום התגלה גידול, כנראה אגרסיבי מאוד ומהסוג שלא מגיב לטיפול. התוצאות יועברו גם לבדיקה של אונקולוגית, אבל כרגע נראה שהטיפול היחיד יהיה להקל על הסימפטומים ולהנות מהזמן הקצר (שנה, בתרחיש הכי אופטימי) שעוד יש לנו ביחד, עד שהיא תתחיל לסבול ונצטרך להחליט לגאול אותה מיסוריה.
אני לא יודעת איך להתחיל לעכל את זה בכלל

 

[מאמארוני]

אוי

יכולה רק לשתף אותך שריז'יק חטף סרטן אלים בבסיס הלשון, ואני בחרתי לנסות לנתח אם כי היה סיכוי אופטימי של שנה, בדיוק כמו אצלך. אז חודש עטפתי אותו באהבה וצפיתי בו גוסס לאט לאט. עד שלא היה מסוגל לאכול יותר, ואז חיכינו לנס עוד קצת. ואז נשאתי אותו ביטדיים לוטרינרית, בוכה תמרורים, והוא נרדם, וזאת היתה ההליכה הקשה בחיי.
והאמת שאחרי שהוא הלך, הגשתי הקלה מסוימת בנוסף לצער. כי כבר לא הייתי צריכה לדאוג לו כשהוא סובל. כי ראיתי אותו מאבד תקווה, הוא חתול חכם והוא ממש קיוה שהוטרינרית תעזור לו בפעם השניה. וכשחרנו אחרי הטשטוש עם האבחנה שהגידול התפשט מאוד לאחר הניתוח, והוא קלט שהוא לא מרגיש טוב יותר אחרי הטיפול - הוא הבין, וזה היה בלתי נסבל. אז ישבתי יומיים ובכיתי לו לתוך הפרווה עד שלא היינו מוכנים להפרד, כאילו שאפשר להתכונן לזה.
מאחלת לכם את התרחיש ההכי אופטימי. העיקר שהיא לא תסבול. תחבקו אותה המון והשקיעו בה זמן. תחזיקו מעמד...

 

[מאמארוני]

מה שלומה? ושלומך?

 

[TheWindCriesMary]

לא משהו

היא על סטרואידים, בתקווה שזה ישפר את הסימפטומים ויקנה לנו עוד כמה שבועות או חודשים נטולי סבל ככל האפשר ביחד. ייקח עוד כמה ימים עד שנראה את ההשפעה שלהם, אם בכלל.
בינתיים היא אצל אמא שלי כי אנחנו גרים בקומה גבוהה בלי מעלי והיא בקושי הולכת. אני משתדלת להיות פה כמה שיותר ולפנק אותה המון.
כרגע היא שוכבת ליידי והחתול של אמא שלי עושה בונדינג עם העוברית - הוא שוכב על הבטן שלי ומגרגר והיא בועטת בתגובה.
עצוב לי מאוד, אבל אני מנסה להיאחז בזמן הזה איתה, כל עוד היא אוכלת ומכשכשת בזנב ומתלטפת.

 

[מאמארוני]

לא משהו

נקווה לטוב (להשפעת הסטרואידים, הטוב כאן קצת מוגבל...)
חיבוק

 

[מאמארוני]

נ.ב.

תצטלמי איתה והמון

 

[TheWindCriesMary]

יש לנו כמה תמונות משותפות

האהובה עלי היא סלפי מהדרך לים, בו היא דפקה לי לק בהפתעה. תמונה נהדרת שמבטאת את האופי שלה יותר טוב מהכל.
מעדיפה לזכור אותה ככה ולא עם עם גילוח מהבדיקות, כשהיא מסכנה וחסרת אונים.

 

[בשדרת האיזדרכת]

אח"כ אפשר לבחור באיזה תמונות להסתכל אבל טוב שיהיו תמונות

 

[מאמארוני]

אני די מסכימה איתך

ודווקא בימיו האחרונים של ריז'יק פתאום התחלתי לצלם אותו עם שולה ושיבאס, והגילוחים והרזון והרוק הנוזל. ואחר כך דווקא התמונות האלו יותר עודדו אותי ועזרו לי להשלים עם ההחלטה להרדים. הייתי מסתכלת על התמונות הבריאות, ועל התמונות החולות, ומבינה שעשינו את הדבר הנכון והאנושי ביותר בשבילו. אוף.
לצערי את בכל זאת תזכרי אותה גם בריאה וגם את הסוף, גם בלי התמונות.

 

[ספרקית]

כל כך עצוב

 

[TheWindCriesMary]

יקירותי, תודה על התמיכה, לצערי זה נגמר

אחרי כמה ימים של שיפור קל מאוד, הגיעה התדרדרות מהירה והיה ברור שמכאן והלאה כל רגע נוסף יהיה רגע של סבל ועוול לכלבה שאנחנו אוהבים כל כך.
לקחנו יממה כדי לראות אם המצב בכל זאת ישתפר, וכשהבנו שזה לא יקרה הרדמנו אותה בצער גדול. בחרנו לעשות את זה אצלנו בבית, כדי שהפרידה תהיה עבורה כמה שיותר שלווה.
אני עדיין בהלם מזה שזה קרה כל כך מהר, קיווינו לעוד כמה שבועות, לפחות, אבל לפחות קיבלנו שהות קצרצרה להיפרד ולעטוף אותה בהמון חום ואהבה. אולי זה גם עדיף, לדעת שאם היא סבלה, זה לפחות לא נמשך הרבה.
&nbsp
בלתי אפשרי בשבילי להיכנס הביתה ולא לראות שם כלב. אפילו שאני שונאת לקום מוקדם בבוקר, הבקרים שלי מדכאים וריקים עד טירוף בלי לצאת לסיבוב עם כלב לפני העבודה. אני מבחינתי הייתי מאמצת כלב כבר בעוד שבוע-שבועיים. הוא בכל מקרה לא יהווה תחליף לכלבה שאיבדנו, אז מה זה ישנה אם נאמץ בעוד שבוע או חודש או שנה? העיקר שיהיה כלב (ושהילדה תגדל איתו).
בן הזוג, לעומת זאת, מעדיף לחכות עד אחרי הלידה, אבל לדעתי זה דווקא להיפך - אחרי הלידה החיים שלנו יתהפכו לגמרי ויהיה עוד יותר קשה להכניס אליהם גם כלב. לעומת זאת, אם נאמץ עכשיו כלב, עד הלידה הוא כבר יהיה חלק משגרת החיים שלנו...
המשך יבוא, אני מניחה.

 

[מהאיתי8]

עצוב לשמוע

מסכימה איתך לגבי כלב נוסף. גם אני מאוד רוצה לאמץ ועדיין אין לנו כלב.. כילדה היו לי כלבים כל חיי כי גרנו בבית קרקע ומאז שעזבתי את הבית לדירה בבניין בן זוגי היה נגד כי חשש שהרוטינה לא תסתדר לנו (שנינו עובדים הרבה שעות, עדיין בלי ילדים ולכן לא מורגלים לקום מוקדם).. אבל עכשיו פתאום ממש ממש בא לי. יש חשש שכלב שיוצא החוצה עשוי לגרום מחלות לחתולה שלנו וזה עשוי להיות מסוכן בהריון אבל אני לא יודעת אם זה סתם קשקוש. החתולה שלנו מחוסנת כמובן. נראה מה יוליד יום. אבל אם אתם רגילים לרוטינה ממליצה כל כך לאמץ. הם כאלה מדהימים ומלאי אהבה. להציל נשמה כזו זה אושר אדיר. כשנפטר לי כלב אהוב בילדותי לא עברו שבועיים עד שאימצתי כלבה אחרת. זה כל כך מנחם.. מאחלת שתאמצו כלב במהרה