(מותר להכנס לדיון? ../images/Emo13.gif)
הקפיטליזם הוא לא רק "הזכות של אדם להשיג דשא בלי שהממשלה תתערב", הוא גם חלופה לתפיסת הכלכלה כמשפיעה על החברה. אם להסביר במונחים האלו, עצם העובדה שאדם יכול לקנות דשא בלי שהממשלה תתערב, כלומר בלא קשר לצרכיו ולצרכי החברה, אלא רק ע"פ היכולת והרצון שלו, גורם לו להיות אחראי לגורלו לבד, בלי שום תמיכה של גורמים ארגוניים כלשהם כמו מדינות. מצב כזה יוצר פערים חברתיים, שאיפתו של האינדיבידואל היא מן הסתם להיות העשיר והמוצלח יותר, במוקד הכוח, וכיוון שלעולם יהיו טובים ממנו תמיד יהיו לו רגשי נחיתות, הקפיטליזם יוצר מצב של תחרות מתמדת. כיוון שהעשירים יותר הם החזקים יותר בחברה (מה שבא לידי ביטוי ביחסי הון ושלטון, למשל), נוצרת הרגשה שמי שאינו עשיר פחות "טוב". וזה עוד בלי לדבר על השלכות של הקפיטליזם כמו תרבות הצריכה שגורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו לפי קריטריונים מסוימים או אם קונים מוצרים מסויימים, כיוון שהיא משווקת לנו את השאיפות שלנו כמוצר. או הפרטות של גופים ממשלתיים שפוגעות בעובדים ובצרכנים בשביל שהדשא של מישהו יהיה ירוק יותר. מה שמשחית בערכים האלו, בעיניי, הוא בעיקר העובדה שכסף הופך למטרה לשם השרדות בחברה, ומחליף שאיפות אחרות ורוחניות שיכולות להיות לבני האדם. במקום שבני האדם יספקו את צרכיהם הם צריכים להתמקד במירוץ אחר הכסף על מנת להיות טובים יותר, כיוון שהתשתית לקפיטליזם (ואני מדברת כאן על הקפיטליזם כמושג קונקרטי, לא קפיטליזם אוטופי כלשהו) היא לגרום לבני-אדם להרגיש רע עם עצמם כדי שיהיה טעם בצריכה שמעבר לצרכים האמיתיים שלהם. ובנוסף יש גם את הבעיות האקולוגיות עם כל העסק, שהן משחיתות בפני עצמן לטעמי. מן הסתם היו לבני האדם שאיפות חומריות מאז ומעולם, אבל הקפיטליזם גרם להן להיות על חשבון השאיפות הרוחניות. אפשר להסתכל על זה גם במונחים מציאותיים יותר, ולבחון כיצד תקציבי חינוך במדינות שונות משפיעים על לימודי הרוח והתרבות המוקצים לתלמידים, לעומת מדינות בהן השאיפה היא רק להוציא אותם עם תעודת בגרות.