תגובה
כתבת:"בניגוד למדעים כמו פיזיקה, למשל, שם ניתן לאשש תיאוריות (גם אם האישושים והתיאוריות עצמן דורשים התמחות ארוכת שנים כדי להבין אותם) - אתה חוזר ואומר שאת הטענות שלך לא ניתן באופן עקרוני להוכיח - אלא בהתנסות אישית. הבעיה היא שהתנסות אישית אינה הוכחה לכלום - היא לכל היותר ראיה אנקדוטלית ולאלו אין יותר מדי משקל."
מה זו הוכחה? נגיד ואתה רוצה להוכיח שיש לך תרופה כנגד עיוורון. ואת התרופה צריך לקחת 7 שנים על מנת שהיא תפעל על האדם. ונגיד ואחרי 7 שנים היא עובדת. האם זו התנסות אישית? התשובה חיובית. האם ניתן לייחס לה משקל?
אצטט מה כותבים על חכמת הקבלה המקובלים עצמם:
"אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם. וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה: כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה. וכאן צריך שתדע, שמילת "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון: כי תשיג ידך. דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוס בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", "השכלה" וכדומה".
בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה
"מהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר שמשיג היטב את השורשים העליונים מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים המוחשיים שבעוה"ז, ולידע איך כל ענף מתייחס אל שורשו בעולם העליון, בכל סדריו בכמות ואיכות".
בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה
במילים אחרות, לא נכתבה מילה אחת בחכמת הקבלה שלא השיגו אותה בכלים. יותר מכך כשמדובר על השגה, מדובר על הדרגה הגבוהה ביותר של ההבנה.
לא בטוח שאצליח וזה ודאי שלא יהיה דומה למה שהם כיוונו אך אנסה להדגים את זה באופן הבא:
פרדיגמה מספר 1 – חקירת האובייקט לפי הכלים הטבעיים ברשותי: חמשת החושים.
התחלה: אני לוקח כוס עשויה זכוכית.
מבחינתי כוס הזכוכית היא אובייקט מוצק שאינו בעל תנועה.
אני מגלה את תכונות הכוס לפי החושים שלי. הכוס שקופה, היא חלקה, היא שבירה, אפשר לנגן על שפת הכוס, אין לה ריח, הזכוכית איננה מעבירה חום, ועוד.
עד כאן גיליתי בעזרת חמשת החושים שלי את תכונות הכוס הנראות לי לפי אותם כלי החקירה שנמצאים ברשותי, כלומר אותם יכולות החקירה הנוכחיים שלי.
***********************************************************************************************
פרדיגמה מספר 2: פיתוח מכשיר חיצוני לחקירה מדוייקת יותר של האובייקט (הכוס).
אני משתמש במכשיר חיצוני שהומצא, - הטלסקופ.
אני מסתכל על הזכוכית דרך הטלסקופ ואני קולט 3 מולקולות זזות.
הזכוכית היא נוזל ולא מוצק!!! ואוו, חתיכת גילוי!!!
עכשיו אני מבין למה זכוכית נוזלת כלפי מטה לאחר שנים רבות כמו למשל בחלונות ישנים שרואים במוזאונים, וזאת מכיוון שהזכוכית היא בעצם נוזל ולא מוצק.
עד כאן לא הייתי צריך לדמיין מכיוון שכל הניסוי הזה לקוח מאותם כלים שאני מכיר וקיימים בעולם הזה שנים רבות.
********************************************************************************************
פרדיגמה מספר 3:
מכאן אני צריך לנסות לדמיין. מכיוון שההתפתחות הבאה אינה מוכרת לי ואינה עברה את ניסיון החושים שלי. מכאן שאפילו לדמיין קשה לי.
אני לוקח את אותה כוס הזכוכית.
כעת, אני חוקר את הכוס לא רק עם אותם חמשת החושים שלי ואותו מכשיר חיצוני, הטלסקופ שפיתחתי.
אני בודק את הכוס על ידי מעבר תחת רנטגן של כוחות מגנטיים, שדות חשמליים, מגוון של גלים שאינם מסוגלים להיקלט בחמשת החושים וכלי חקירה אחרים שמסוגלים לחדור לעומק החומר שנראה על פני השטח, לעומק כוס הזכוכית ובממדים שונים.
מבין שלושת המחקרים, באיזה מהם תוצאותיו קרובות יותר לאמת?
על מה כל ההקדמה הארוכה הזאת: לנסות להעביר את המסר של חכמת הקבלה: רק לכלים אנו צריכים.
בגשמיות יש לך המון רצונות(כלים) אך מקבלים מעט מאוד מילוי (ולכן מרגישים בחוסר).
ברוחניות בדיוק ההיפך, המילוי, האור נמצא בשפע.
מה חסר? כלים נכונים המכויילים לתפיסתו והרגשתו.