אוי באמת
חבל שכמו מי שמעקש בבורותו "ללמדני" דברים שכבר הספקתי לשכוח, גם אתה לא מבין מהי "דמות עגולה" בכלל, ובהקשר דרמטולוגי-טלוויזיוני.
כן "חיים שלי" או לא "חיים שלי". לא ציפית ולא מיליוני צופים ציפו מזוג ילדות בנות עשרים שמעולם לא יצאו מישראל ובקושי משער מושבן, לתת כזה פייט, להצחיק, לרגש, להראות חברות, להראות התמדה, להוכיח חוכמה, עורמה, שפה עשירה ונקיה, לא להתפשר עם עקרונותהן ואמונתן.... מספיק עגול בשבילך? מספיק מפותח לאורך העלילה מבחינתך?
איש מהצופים לא ציפה שזוג שכל מה שיש לומר עליו זה "סוורים" - באסוציאציה על אלון חסן או יהושע פרץ? - לגלות לא רק פנים יפים וגוף חתיכי אלא חברות, עקרונות, ג'נטלמניות, עקשות, נחישות, חכמה (רגשית וקוגנטיבית) ידיעת שפות, יכולת ביטוי מרשימה, דבקות ב"משימות"... מספיק עגול בשבילך? מספיק מפותח לאורך העלילה מבחינתך?
על האחיות אין צורך להרחיב את הדיבור (הרי אתה רוצה בזכייתן ולכן הן חייבות להיות "עגולות" - מסכימה. אך לא ממניעך אלא מסיבות והלך מחשבה שציינתי ונמקתי). כך גם לדעתי, כפי שכתבתי, ביחס למור וליאור, שימי ואולי במידת מה גם, איציק.