לא רק כדי לסחוט, הבעיה היא אנשים כמו משה
(הסיפור הבא הוא בדיוני, כל קשר לאנשים אמיתיים ולאירועים שקרו במציאות מקרי בהחלט)
 
אתאר לך אדם, קוראים לו משה. משה גר בפתח תקווה. משה מאוד אוהב את פתח תקווה. (ולא מדובר במשה שכותב בפורום הזה, למען הסר הספק, מדובר במשה אחר לחלוטין)
 
למשה יש אוטו. גם לבת זוגו יש אוטו. לבנם הצעיר יש אוטו, ולחבר שלו גם יש אוטו. משה נוסע לכל מקום באוטו, וכך עושים גם בני משפחתו. כשנגמר למשה החלב, הוא נוסע 20 קילומטרים לסופרמרקט הענקי בקצה העיר, באוטו, קונה את החלב, וחוזר הביתה. אין מכולת שכונתית בשכונה של משה, וגם אם הייתה, משה לא היה משתמש בה. משה אוהב לנסוע באוטו, עם המזגן שלו, והרדיו שלו, ובלי אנשים שמפריעים לו.
 
אבל מה, בפתח תקווה גרים עוד אנשים שאינם משה! משה מאוד לא אוהב את העובדה שהוא צריך לגור ליד אנשים אחרים, הוא מרגיש שזה מאוד לא נוח.
 
חלק מהאנשים האחרים האלו לא רוצים לנסוע ברכב פרטי. משה לא אוהב את זה. משה חושב שלכולם צריך להיות אוטו. הוא לא מבין למה מישהו יבחר שלא לנסוע באוטו. הוא חושב על זה קצת, ומחליט שכל מי שהולך ברגל סתם רוצה לעשות ספורט, ושכל מי שנוסע באוטובוס הוא עני שלא יכול להרשות לעצמו אוטו.
 
בבוקר משה נוסע לעבודה בת"א. הוא היה מעדיף לעבוד בפ"ת, אבל משום מה הרבה חברות גדולות עדיין מעדיפות לשים את המשרד שלהם בת"א, ושם העבודה של משה. משה, כמו כולם, נתקע בפקקים של הבוקר. היום משה נעמד בפקק מאחורי אוטובוס עמוס נוסעים. משה עצבני, כי לקח לו חצי שעה רק לצאת מפתח תקווה, "איך מעז האוטובוס הזה והאנשים העניים שעליו לתפוס מקום בכביש ששמור לאנשים כמוני?" חושב משה בכעס. מעט מאוחר יותר, משה מגיע לרחוב שבו יש נתיב תחבורה ציבורית. האוטובוס משתמש בנתיב כדי לעקוף את שאר הפקק. משה לא משתמש בנתיב תחבורה ציבורית, הוא לא רוצה לשלם קנס, אבל הוא בכל זאת כועס מאוד "איך לקחו נתיב שלם ונתנו אותו לעניים? עכשיו לאנשים כמוני יש פקק גדול יותר".
 
אחרי שעה וחצי של נסיעה עצבנית בפקקים, משה מגיע למשרד בת"א. משה, עצבני אחרי הפקקים של הבוקר, כועס על זה שהוא צריך לשלם על חניה "בפתח תקווה הייתי חונה בחינם!" חושב משה, ומקלל את עיריית ת"א על כך שהיא גובה כסף על חניה ברחוב בו הוא עובד.
 
משה החליט לחזור הביתה מוקדם, לפני הפקקים. הוא מגיע הביתה, מתיישב בסלון, ונח קצת. כל 15 דקות עובר אוטובוס ברחוב של משה. משה כועס! "איך מעבירים אוטובוס ברחוב שאנשים גרים בו ועושים כל כך הרבה רעש?!" חושב לעצמו משה, ומיד כותב מכתב לראש העירייה הנערץ שלו שדורש שיעבירו את האוטובוס לכביש המהיר שעוקף את העיר "שם אין אנשים, ולכן רעש האוטובוסים לא יפריע לאף אחד" כותב משה בהרגשת ניצחון. משה מעריץ גדול של ראש עיריית פתח תקווה, כי ראש עיריית פתח תקווה חושב כמו משה.
 
זמן קצר לאחר מכן, כשמשה יושב מול המחשב שלו וכותב דברי הלל ושבח לפתח תקווה בפורומים שונים באינטרנט, מתחילה שעת הפקקים. כל תושבי השכונה של משה מנסים להגיע הביתה עם רכבם הפרטי. בחוץ רעש מנועים וצפצופי נהגים עצבניים ועייפים. משה מוציא את ראשו מהחלון ומחייך, אחרי שנים רבות כל כך בפתח תקווה, ריח האגזוזים וקולות הנהגים העצבניים גורמים למשה להרגיש בבית. על האנשים במכוניות הוא לא כועס, הרי לדעתו של משה כולם צריכים להגיע לעבודה, ואין דרך הגיונית יותר להגיע לעבודה מלהשתמש ברכב הפרטי, ולכן הוא חושב שהרעש של המכוניות מוצדק. אבל הוא מאוד מקווה שיזיזו את האוטובוס, כי הרעש של האוטובוס לא מוצדק.
 
בתוך הפקק מזדחל לו אוטובוס עמוס לעייפה. הוא עוצר בתחנה ומוריד כמה נוסעים בודדים. משה רואה את זה ומזדעדע "האוטובוס עוצר בתחנה וגורם לפקקים!" כותב משה לראש העיר "חייבים להזיז את האוטובוס למחוץ לעיר, היכן שלא יפריע לאנשים להגיע הביתה!"
 
מרוצה מעצמו, משה ממיין את המכתבים שהוציא מתיבת הדואר כשחזר הביתה, ורואה הזמנה מטעם העירייה וחברת נת"ע לכינוס תושבים "רכבת קלה מגיעה לפתח תקווה" נאמר בעלון.
 
למחרת, משה מגיע לכינוס התושבים ומתיישב בשורה הראשונה. הנציגים הצעירים של נת"ע מראים מצגת מאוד יפה שבה נאמר "הרכבת חשמלית ושקטה, ותוכל להגיע מפ"ת לת"א תוך פחות מחצי שעה" משה כבר כותב לעצמו הערות "חשמל = קרינה!" במחברת. משה לא למד הנדסת חשמל, אבל הוא לא חושב שיש הבדל בין עמוד חשמל של חברת החשמל לקו חשמולת של רכבת קלה. "למה שיהיה הבדל? שניהם חוטים שעובר בהם חשמל!" היה עונה משה, אם מישהו היה שואל אותו. בד"כ אף אחד לא שואל את משה, אבל זה לא מפריע לו לחשוב מה הוא היה עונה.
 
הנציג של נת"ע מגיע לשקופית הבאה במצגת שכותרתה "התחדשות עירונית". משה בעד התחדשות עירונית, היא מעלה את ערך הדירה של משה. הנציג של נת"ע מסביר איך כשהרכבת תעבור ברחוב יחדשו את כל הרחוב - יחליפו מדרכות, עמודי תאורה, וישתלו עצים חדשים. עד לכאן, משה חושב שזה רעיון טוב. ואז הנציג של נת"ע מראה את התסריט המפורט. משה נחרד! הרכבת לוקחת נתיב שלם לכל כיוון מהכביש! איפה יהיו המכוניות? ונראה גם שיבטלו כמה חניות בצידי הרחוב, ואז למשה ולמשפחתו לא יהיה היכן לחנות את שלושת רכביהם (וחנייה נוספת שמורה לאורחים)! שעררוריה!
 
משה לא מוכן שיפגעו לו ברכב הפרטי. איך משה יגיע לעבודה בלי רכב פרטי? הוא לא יכול לחשוב על דרך אחרת. הוא גם לא מוכן לחשוב על לחנות רחוק מהבית, כי אז הוא יצטרך ללכת ברגל, ומשה לא הולך ברגל יותר מפעם בשבוע - וגם זה רק בשביל ספורט. ללכת ברגל כדי להגיע ממקום למקום? מגוכך! ורגע, מה עם כל האנשים שיסעו ברכבת? הרי הם יבואו מהערים השכנות עם הרכב הפרטי שלהם, יחנו אותו כאן, ואז למשה לא תהיה חניה ליד הבית!
 
בשלב זה משה כבר רותח מזעם ומרים כל זעקה. הוא מארגן מחאה, עצומה, מכתבים לראש העירייה, הפגנות... וכל תושבי השכונה של משה מצטרפים. כי גם הם, כמו משה, אוהבים את הרכב הפרטי שלהם, ולא יכולים לדמיין דרך אחרת להגיע לעבודה.
 
הלחץ הפוליטי עובד על ראש העיר, שגם הוא אדם כמו משה, וגם לו חשוב הרכב הפרטי שלו. ראש העיר אומר למשרד התחבורה "הרחובות שלנו צרים ואין לנו מקום לרכבת! הרכבת תיצור פקקים כי היא לוקחת נתיב מהרכב הפרטי!" התנגדות התושבים חזקה מדי ושר התחבורה מחליט, כעבור חודשים ספורים, שהוא לא רוצה להסתכן פוליטית על ענף בודד של רכבת קלה, ומבטל את הרכבת הקלה בשכונה של משה "לא רוצים, לא צריך!" אומר שר התחבורה, ומחליט להפנות את התקציב לעוד מחלף, כדי שלפחות יהיה סרט לגזור.
 
משה מרוצה. לא תהיה רכבת קלה בשכונה שלו, והפקקים ממשיכים להחמיר. חודש אחר כך, הלחץ שמשה הפעיל על העירייה עובד, ומוציאים את קו האוטובוס מהשכונה שלו למרות מחאתם של משתמשי האוטובוס. משה מרוצה, והפקקים ממשיכים להחמיר.
 
---
זה סיפור מנקודת מבטו של משה. כך אנשים כמו משה חושבים.
אנשים כמו משה לא מבינים שתחבורה ציבורית מפחיתה פקקים, כי יש ככל שיש יותר אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית, יש פחות אנשים שנוסעים ברכב פרטי, וה־overhead מבחינת שטח כביש שתחבורה ציבורית תופסת, הוא קטן יותר. אנשים כמו משה לא מבינים שלרכבת קלה יש קיבולת גדולה יותר מקיבולת של כל אוטובוס (כן, אפילו האורבנית של קו 1), ולא מבינים שלרכבות קלות יש תאוצה מהירה יותר משל אוטובוסים. הם לא מבינים שמדובר בכלי שקט ולא מזהם, שמונע ע"י זרם ישיר (DC) שלא פולט קרינה כמו קווי מתח גבוה (AC). אנשים כמו משה לא מבינים את המיקום של הרכב הפרטי בהיררכיית התחבורה העירונית.
 
בפתח תקווה יש הרבה אנשים כאלו, כי היא עיר שמזמינה אותם (היא מאוד לא walkable, ברובה אין עירוב שימושים, מצב התחבורה בה רע יחסית לגודלה, וכל הזמן נבנים בה עוד שכונות מגדלים מנותקות). לחץ פוליטי של אנשים כאלו זה מה שגורם להתנגדויות של ראשי הערים. כי מה שראש עיר רוצה זה להישאר ראש עיר, וכדי להישאר ראש עיר הוא צריך לשכנע תושבים לבחור בו. כשהתושבים מכורים לרכב הפרטי, וראש העיר מזין את ההתמכרות הזו, יש יותר סיכוי שהם יצביעו לו בבחירות הבאות לראשות העיריה.
