ההתנתקות, בעיה או דרך לפיתרון?

ההתנתקות, בעיה או דרך לפיתרון?

האם תוכנית ההתנתקות של שרון היא באמת פיתרון לבעיה הבטחונית שנוצרת עקב הכיבוש והמלחמה עם הפלסטיאנים כפי שמנסים תומכיה להציגה? או שהיא יוצרת בעיה בעצמה? אפשר להציג את בעית ההתנתקות במילים חלל ריק- * היא מתקיימת בחלל ריק, בהיעדר משא ומתן או תוכנית בינלאומית רצינית שיש מי שיכול לאוכפה. * היא יוצרת חלל ריק מאחר שהיא אינה מסייעת לרשות הפלסטינאית לגבש תשתיות שלטוניות באיזור (אחרי שישראל מחקה ביסודיות כה רבה את התשתיות השלטוניות שהיו שם קודם מכיוון ששימשו גם כתשתית לטרור), ומי לדעתכם ימלא את החלל הריק הזה? הצופים הבפטיסטים? * היא מקיימת אחריה חלל ריק שהרי וייסגלס כבר סיפר לנו מה מסתתר מאחורי התוכנית- המחשבה שלאחר הנסיגה מעזה לא נצטרך לתת ויתורים נוספים ולא נצטרך להיגרר למדינה פלסטינאית. מישהו באמת חושב שזה יספק את הפלסטינאים (שגררו אותנו למלחמת אל- אקסא לאחר שסירבו לקבל את הצעת ברק הנדיבה בהרבה?) מצד שני, האם התוכנית מהווה צעד בכיוון הנכון? ההבנה שכדי להשיג התקדמות מדינית יהיה על ישראל לוותר על אדמות ועם עקרונות חשובים (כמו העיקרון שדין נצרים כדין תל אביב)? ומצד שלישי, אם שרון מאמץ אל חיקו את ההצעות המדיניות שהניעו את עמרם מצנע בבחירות- גדר הפרדה ומהלכים חד צדדיים, האם לא הגיע הזמן לבחירות חדשות? האם לאור העובדה ששרון מודה שמדיניות הבחירות שלו כשלה, אותה מדיניות שעל כנפיה המריא אל הליכוד אל השלטון, אז אולי מוטל עליו להחזיר לעם את המנדט? שיחליט העם שוב, לאור הנתונים החדשים, אם הוא באמת רוצה את הליכוד בשלטון.
 
למעלה