הוארטה לוקח חופש מה-MMA

favor

New member
הוארטה לוקח חופש מה-MMA

אחרי הניצחון הגדול שלו באירוע האולטימייט פייטר 6 על קליי גווידה החליט רוג'ר הוארטה לקחת חופש מזירת ה-MMA למשך 6-8 חודשים. הסיבה ברורה: 5 קרבות ב-10 חודשים. דבר לא קל על אף לוחם בעולם. אחרי אינספור אימונים, הוארטה שניצח בכל חמשת הקרבות שלו השנה (כששניים מהם: הוארטה-גרסיה, הוארטה-גווידה יכנסו להיכל התהילה של ה-UFC) יבלה בתקופה הקרובה עם משפחתו ויסיים את לימודיו במכללה. שיהיה בהצלחה לבחור המדהים הזה, הישג נדיר ב-MMA. השאלה הנשאלת: האם כשהוארטה יחזור הוא יקבל קרב על האליפות? אני מקווה שכן.
 

JayneCobb

New member
חבל....

אחד האנשים שהכי נהניתי לראות בשנה האחרונה שיחזור מהר
 

JayneCobb

New member
ואם לא?

מה יקרה? אתה תלקה אותי? אני אוהב לראות את מי שאני אוהב לראות,בלי קשר למאזן הפסדים-נצחונות איפה כל המארקים של נינג'ה רואה אחרי מה שפורסט גריפין עשה לו? חזרו לחורים שלהם....זה אומר שהם צריכים להישאר שם רק בגלל הפסד אחד??? אז מה,ריץ' הפסיד,זה לא עושה שאני אוהב אותו פחות...אני עדיין נהנה לראות אותו נלחם... אם פיידור היה מפסיד לטים סילביה (לדוגמא) זה אומר שהיית אוהב אותו פחות??? או כל לוחם אחר שאתה אוהב....
 

Brockster

New member
שוגון, לא נינג'ה

ואתה צודק לחלוטין שם רשף- היו כ"כ הרבה דיבורים על כך שגריפין הולך להטחן ע"י שוגון, ואחרי שהוא הוכיח שהוא פשוט בא לא בכושר ולא מוכן ל-UFC, פתאום נעלמו עקבותיהם של אוהדיו בפורום. מעניין אם אותו הדבר יקרה עם סילבה אם וכאשר הוא יפסיד להנדרסון.
 

FrecCo

Active member
מי נעלם, מי!?!??!?!??!?????????????!!!!!!

SHOGUN IS GOD~!!!!!!! GOD ALMIGHTY!!!!! איזה נעלם ?! אני פה כדי להכריז- שוגון>UFC
 

Rick Martel

New member
החבר'ה מפרייד מסתגלים לעניין שאי אפשר

להזריק לתחת ב UFC אין הבעיה כולה נעוצה במרפקים והכלוב ונדרליי לקח את הזמן אני גם לא הבנתי את עניין ההעלמות,מי נעלם ומהיכן מאיזה פורום אי אלו נעלמו?
 

cache

New member
בעיה תרבותית של היו.אף.סי

לטעמי הפסד של סילבה להנדרסון הוא לא בר השוואה להפסד של שוגון לגריפן מכיוון ההפסד של שוגון היה הפתעה עצומה, שוגון היה פייבוריט אדיר לקראת הקרב ההוא בעוד שהקרב בין הנדרסון לאנדרסון שקול הרבה יותר. לדל הוא דוגמא קלאסית לכוכב מטאור שנדמה שהתרסק. הוא הקפיץ את הפופלאריות של הענף, אבל לאחר שני הפסדים נדמה שאיש לא סופר אותו יותר וזה חבל. ביו.אף.סי קיימת תרבות של כוכבות וזה חבל מהבחינה ששני הפסדים והקהל כמעט מוחק אותך לגמרי. בימי הפרייד העליזים היה ברור לקהל שיש עשרות לוחמים אייכותים והקהל רצה לראות את כולם נלחמים בכולם, ההפסדים נלקחו בחשבון ברגע שהלוחמים כל כך אייכותיים. ביו.אף.סי צריכים לטעמי לאמץ את התרבות הזאת ובכלל לתת לנו עוד קרבות בסגנון הנדרסון מול סילבה. אפילו ששוגון הפסיד הייתי רוצה לראות שוגון-ג'קסון, שוגון-וונדרלי, שוגון-לדל, שוגון-אורטיז. הכוונה שלי היא שכולם ילחמו בכולם, ושזה לגיטמי שמפסידים.
 

Brockster

New member
אכן, הדוגמא של צ'אק טובה בהרבה במקרה הזה

פשוט מדהים איך אנשים מסתלבטים עליו ברשת אחרי ההפסדים האחרונים, כאילו לוחם יכול פשוט לאבד את זה בצורה כ"כ פתאומית ומוחלטת. אותו הדבר קרה גם לקרו קופ עם הקהל של ה-UFC, ואני חושב שאם זה קרה ללוחם אהוד כמו ליידל זה באמת יכול לקרות לכל אחד, וכפי שאמרת- חבל מאוד שלא נותנים ללוחמים טיפה יותר קרדיט. אגב ימי הפרייד העליזים, תהרגו אותי אבל אני לא מסוגל לצפות בקרב שנערך בזירת אגרוף במקום בכלוב, זה פשוט לא זה. זה, וג'ו רוגאן ברגע...
 

cache

New member
זה עניין של מה ראית קודם...

לטעמי זה עניין של הרגל. כמו למשל שיר טוב ששמעת ואהבת ואז עשו לו חידוש, לרוב אני מאמין אנו נאהב יותר את המקור כי אליו התרגלנו. לי לקח זמן להתרגל לפרייד, ובהתחלה באמת היה לי קשה, גם עם הזירה, גם עם השדרנים, בקיצור היה מוזר. אבל האייכות, הקרבות, ברגע שנכנסים לזה זה ממכר, בדיוק כמו היו.אף.סי
 

FrecCo

Active member
אכן עניין של הרגל...בשבילי זה בדיוק ההיפך

רק לראות את הזירה של פרייד מריץ בי אדרנלין שהאוקטגון מעולם לא יצליח להשוות...
 

talhorm

New member
יש לי קרב שיכניס אותך לעבירת פרייד

אם לא ראית אותו אז רוץ לראות את טקייאמה נגד דון פריי! זה הקרב שגרם לי להתחיל לראות פרייד... ראיתי הרבה מאוד אירועים ואני כ"כ נהנתי מהם בצורה אדירה אפילו שבכמה מהם כבר ידעתי את התוצאה, פשוט איך שהיפנים גם מפיקים אירוע... מבלי להתסכל על הזירה\כלוב והכל, מדהים פשוט מדהים. ועוד כל קארד... מגה קארד.
 

talhorm

New member
זה הקהל שמוחק אותם

לקהל האמריקאי אין את אותו כבוד שלקהל היפני יש ללוחמים, ליפנים לא אכפת עם יושידה יפסיד 3-4 קרבות הוא עדיין יחשב לכוכב ענק עבורם והם ימשיכו לאהוב אותו ולעודד אותו. אגב, שוגון-אורטיז נשמע לי מגניב - אני אשמח לראות קרב כזה, יכול לתרום לשני הלוחמים.
 

cache

New member
אין ספק

אני מסכים איתך לגמרי, הקהל האמריקאי שונה בתכליתו מהקהל היפני. זה בולט במיוחד כשהאמריקאים משתעממים ומחליטים לשרוק בוז ללוחמים. אבל זאת שאלת הביצה והתרנגולת, אולי זה הקהל אולי זאת התקשורת שמפמפמת את הקהל. בגלל זה השתמשתי במילה תרבות. זאת התרבות האמריקאית בגדול.
 
אבל שוגאן הפסיד פעם אחת

זה קורה לכל לוחם, וזה יכול להיות חד-פעמי. לעומת זאת, ריץ' פרנקלין הפסיד פעמיים לאותו לוחם כמעט באותה צורה, מה שהראה שפשוט אין לו מה לתת נגד הטופ של המחלקה שלו בUFC. מה יש לו עוד לחפש במחלקת המידלווייט? (מתנצל על ההידחפות)
 

shacta man

New member
קוטור הוא לא דוגמא טובה

לאחר שהפסיד פעמים לצ'אק ליידל הוא פרש וכשהוא חזר הוא לא חזר לאותה דביזיה אלא להבייווייט. הוא ידע שאין לו מה לעשות נגד ליידל והוא בטח לא היה מוכן להיות כמו קן שמרוק ולהפסיד פעם שלישית לאותו לוחם. היה לו עדיף (גם מבחינה פיזית) לעלות לקטגוריה כבדה יותר ולהתחרות שם. במקרה של פרנקלין הסיפור דומה. אין לו מה לעשות במידלוויט נגד האלוף הנוכחי. הוא הפסיד לו פעמיים בצורה משמעותית מאד. אולי אם סילבה יפסיד להנדרסון אז תמונת האליפות תשתנה עבורו ... הוא צריך לעבור לדביזיה אחרת, אולי לחזור ללייט ההבייוייט או לפרוש.
 

cache

New member
קוטוא הוא אולי לא דוגמא טובה

אבל לא בהכרח מהסיבה שציינת. זה מצחיק לשמוע עכשיו שקוטור הבין שהוא לא מסוגל להתמודד במידלוויט אז הוא עלה להוויוויט, משום שבזמנו היו לקוטור שני הפסדים רצופים גם בהוויוויט, אז אמרו שקוטור הבין שהוא לא מסוגל להתמודד עם הגדולים אז הוא ירד במשקל ואז אמרו שהוא לא מסוגל להתמודד עם הקטנים אז הוא שוב עלה במשקל ופתאום הוא שולט שם. הכוונה שלי שקוטור אינו משקף לוחם נורמאלי, מדובר בתופעת טבע אמיתית שאין לה אח ורע בעולם. ניתן תמיד לתת אותו בתור דוגמא, כמו לומר שתמיד יש סיכוי של אחד למיליון. אך למרות כל זאת הוא עדיין דוגמא חיה לשינויים שיכולים ספורטאים בענף הזה לעבור, אני לא יודע עם פרנקלין קורץ מהחומר של קוטור אבל הכל יכול להיות. סילבה נראה בשיאו עכשיו, נראה ששום דבר לא יכול לפגוע בו ולגעת בו אבל הכל יכול להיות, מי יודע אולי פרנקלין כמו קוטור ישתדרג לפתע עוד שנה שנתיים ויהפוך ללוחם טוב יותר, לא סתם כל הלוחמים הגדולים אומרים שהם לומדים יותר ומתפתחים יותר דווקא אחרי הפסדים.
 
למעלה