תגובה
האנטומיה בכלליות לא רעה - רואים שאתה שולט בה פחות או יותר, וגם ההקצרה של הידיים טובה, וזה דבר שהרבה מאוד אנשים מתקשים בו. מה שהפריע לי זה השטיחות, שנובעת לדעתי בעיקר משלב האינקינג. אני חושבת שעל אינקינג טוב די קשה להצביע, אבל כשהוא דורש שיפור מרגישים את זה, וזה יכול להרוס עבודת פנסילינג מעולה (קצת כמו הבאס, שלפעמים לא ממש מרגישים אותו, אבל אם הוא חסר או מזייף, המוזיקה הרבה יותר חלולה ושטוחה). כל הקווים אצלך הם כמעט באותו עובי - היד המאוד קרובה אלינו, הזרוע ההולכת ומתרחקת ותווי הפנים העדינים. בגלל התפקיד החשוב שהדיו משחק בקומיקס, הוא צריך לא רק להגדיר גבולות של אובייקטים בשביל הצובע, אלא ליצור את הציור מחדש על כל שלושת מימדיו. לטעמי האישי, אובייקטים הקרובים יותר "למצלמה" נראים טוב בקו עבה יותר, שגורם להם לבלוט החוצה על פני הרקע המרוחק יותר, בעוד רקעים או פרטים עדינים עדיף להם שייעשו בקו דק ועדין, שיתפוס את כל הפרטים ולא יעמיס על העין. כמו כן, הבעיה של השטיחות באינק ניכרת בעיקר כשהצביעה גם היא לא ממש מושקעת מבחינת תלת-מימד; אם היית יוצר ציור בצבע מלא אם כל ההצללות המתאימות וההיי-לייטס במקומות הנכונים אז ניחא: היינו יכולים להעביר את הדיו כקווים-מנחים, ולא כחלק בלתי נפרד מהאמנות. אבל הצביעה גם היא כמעט חסרת עומק, והגם במקומות בהם כן הוספת תאורה, ההבדל בין הצבע הבהיר לצבע הכהה דק כל כך עד שבקושי מבחינים בה. אהבתי את ההבעה, אבל הדמות בכלליות לא נראית כל כך מיוחדת כרגע. הדברים הקטנים הם אלה שנותנים חיים לדמות - קפל במכנס, כיס, צווארון מיוחד, אף מעוקל, קו מתחת לעין...אני חושבת שאופי של דמות, ברגע שהוא ברור ליוצר, אמור להראות היטב בדמות; לא רק בהבעה, אלא גם בעמידה, בלבוש, בתסרוקת וכו´. אולי ציור מלא של הדמות מכף רגל ועד ראש ישנה את דעתי. ודרך אגב, בשביל להתחיל לעשות קומיקס לא צריך שנים. החודשים הספורים שיש לך לפני הגיוס (הלוואי והייתי יכולה לקבל עוד שבועיים!) מספיקים להרבה מאוד עבודה, אם אתה באמת נכנס לזה. לפני חמישה חודשים התחלתי לעבוד על חוברת של 32 עמודים עם עוד מישהו, והיום כבר שלחנו את החוברת השניה בסדרה לדפוס. כל מה שצריך זה רצון והרבה השקעה - על מימד הזמן אפשר לעבוד.
