הוא סגר אחריו את הדלת

שירה כמים 1959

Well-known member
ומשהו אני שווה
למרות הכול
למרות שמה
שהיה שם היה
שהעיף אותי
עם הרצועה

על מה הצלפתם בי, תגידו
מה בעצם עשיתי כל כך נורא

שוכבת ומקבלת את ההצלפות
החבטות בראש
אני צנוחה
הרצפה קרה והיא תמיד אוספת אותי

כשאימא שלי מניחה מגבות רטובות על המצח שלי זה כבר מאוחר מדי בשביל לפתוח לה את הלב
כשאמא שלי מניחה מגבות רטובות על המצח שלי הקודח זה כבר אחרי שהרצפה הפכה להיות אימא שלי האמיתית

הרצפה הקרה המחבקת
 

שירה כמים 1959

Well-known member
כשאימא שלי מניחה מגבות רטובות על המצח שלי היא אף פעם לא שואלת מה קרה ולא אומרת כלום
כשהיא תתעצבן עלי גם היא תיקח את הרצועה
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אימא שלי
המילים עם הכי הרבה תקווה שקיימות באנושות
ואני הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי
זולגת מהן
 

שירה כמים 1959

Well-known member
הצללים
הצללים
לאן נעלמו הצללים
הם לא מחזיקים רצועה ולא סכין
ולא מפוצצים לי את הראש ברצפה
הצללים
הצללים
לאן נעלמו הצללים
הם עוד כאן
אבל דהויים
והרצועה מתיימרת
אבל מתעשתת מתפתלת מתקפלת נחרדת
למבט התמים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
החרב הבוערת
נעוצה ברפיון בבטני
אם רק לא אסתובב על צדי
אם רק לא ארכון קדימה
אם רק
לא לזוז
לא לזוז
לא להשמיע
איוושוש
אבחה קטנה קטנה תכה באויר
אם רק לא אזוז
לא לזוז
לא לזוז
רק אבחה
רק איוושוש
לא לזוז
 
למעלה