הודעה חדשה שראויה למקום נפרד משאר ההודעות

[שביסטית]

מ

 

[שביסטית]

ג

 

[moe7]

הודעה חדשה שראויה למקום נפרד משאר ההודעות

חלמתי הלילה דבר מה משונה, יותר משונה מהחלומות המשונים שאני חולמת בדרך כלל. חלמתי שתיארתי את צרותיי באזניי מוריסי והאיש הסתכל בי במבט מזלזל וניסה לנפנף אותי לכל הרוחות. אני מתחילה לחשוש מפניי ההופעה. תערובת של בגידה, מיאוס וריקבון. אני מפחדת שזה לא יהיה כן, שהרי זו לא יכולה להיות אותה חוויה פרטית עם המוני איש צועקים וחונקים אחד את השני, אבל יותר מכל, אני מפחדת שלא אאמין לו, אפילו לא למילה אחת. כל כך הרבה אנשים אמרו שהם אפילו לא יבואו, כי הם יודעים בודאות שהם כבר לא אוכלים את זה, כבר שנים ארוכות. אבל אני רוצה לגלות שטעיתי, גיליתי אותו כל כך מאוחר שבלאו הכי איני יכולה להשוות אלא עם שמועות. בהמשך החלום נתקלתי בלידיה לאנץ', היא הייתה כבת 50, קטנה ועגלגלה, עם הפוני המפורסם ועם עולל וכלב, היא נראתה מאושרת, בדרכה לפרבר אמריקאי כלשהו. אני אפילו לא יודעת אם במציאות היא עקרה לחיי משפחה הרחק מהברים המעופשים, אבל בחלום גם זו הייתה בגידה והרגשתי כל כך לבד.

 

[ArsaWhat]

../images/Emo45.gif

 

[הדר ג]

הודעה חדשה שהיא בסך הכל תגובה

תחושות של בגידה, מיאוס ורקבון עוד הרבה לפני ההופעה זה לא פשוט. כל מה שאני יודע זה שראיתי את מוריסי לפני שנה וחצי בוומבלי ארינה חצי ריק, ואני לא אגיד שהיה מהמם, אבל כשהוא שר אז כלל לא היתה לי בעיה להאמין לו. גם בשירים הכי ישנים של הסמיתס. זה לא אותו מוריסי הצעיר שהיה כל כך קול, אבל עדיין, אף אחד בעולם לא יכול לשיר את השירים האלו יותר אמיתי ומעולה ממנו. ועבורי השירים הישנים שלו ושל הסמיתס היו שיאי ההופעה, אבל כמובן שהם לא היו הרוב. החשק שלי ללכת להופעה נובע דווקא מהמוני האיש הצועקים - הפגישה עם הקהל הישראלי, זה בכל זאת רגע תרבות חשוב בתולדות ישראל, ואני לא רוצה לפספס אותו. מה שאומר שאני צריך כבר לקנות כרטיס. למישהו יש דרך להשיג כרטיסים זולים?...

 

[silver jew]

הנה

ממש כאן

 

[silver jew]

אני די נגד

ללכת להופעה של להקה שמאוד אוהבים את האלבומים הישנים שלה, אך לא ממש אוהבים את מה שהיא עושה עכשיו, או די אדישים לגבי החומרים הללו. לא הייתי הולך להופעה של מוריסי, אין לי מושג איך הניו-יורק דולס - אבל רוב ההרכב כבר מת מזמן... גם לא הייתי הולך להופעות של הרולינג סטונס, מייקל ג'קסון או מדונה היום... גם אם שירים כמו don't stop til you get enough, she's a rainbow או holiday יעשו לי את זה לעולמי עד. את לידיה לאנץ' הייתי הולך לראות גם היום, עד כמה שאני זוכר היא עדיין הופיעה בברים מעופשים גם בסוף שנות ה-90.

 

[cat food]

הדבר היחיד שמעניין מההופעה הזאת

זה אסף אבידן והמוג'וס.

 

[silver jew]

גם זה לא הכי מעניין אותי...

כנראה שאני היחיד שלא מבין מה כל כך טוב בג'ניס ג'ופלין במראה (מעט) גברי יותר?

 

[cat food]

לא יודע,

אני יודע שזה חובה ומגניב להגיד אסף אבידן וג'ניס ג'ופלין באותו משפט, אבל אני לא משוגע בכלל על ג'ופלין וחושב ש-the reckoning זה אלבום מעולה ושהוא מופיע מעולה. ומוריסי לא מעניין, גם הסמית'ס לא הכי מעניינים אותי חוץ מ-meat is murder המעולה.

 

[moe7]

אבידן אולי שר כמו ג'ופלין, אבל שפת הגוף

שלו היא ממש מראיה קארי. עד כדי קריקטורה. אבל אנתרופולוגית זה היה מאוד מעניין. ישראל זקוקה למנת אקסצנטריות שתזכה לחיבוק מיינסטרימי. כולם כל כך מרובעים כאן שבאמת הגיע הזמן. ולמרבה הצער הקשבתי ליותר מדי מוזיקה זניחה בעשור האחרון מכדי להיות מסוגלת לכתוב להיט רדיו תקני או להעריך להיט רדיו תקני בעת האזנה לאחד. אבל גם אבידן די מרובע. על כך יעיד המראה הטרנדי שלו ושל כל חברי ההרכב. הייתי אוהבת אותו הרבה יותר לו היה מבצע סט שלם לבד, עם קטעי פסודו-דלתא בלוז עם גיטרה אקוסטית במקום להמשיך לאורגיה של פסודו-הארד רוק אצטדיונים עם חבורה של נגני אולפן שהבעות הפנים שלהם מעידות שהם מבסותים מעצמם רצח. ואין משהו שאני שונאת יותר מאנשים מרוצים. זה משעמם. בכל אופן, האמנתי לדיוויד ג'והנסן יותר, למרבה הזוועה, מצבו הפיזי טוב יותר משל המוז, שללא ספק הקפיד על דיאטה בחודשים האחרונים ולכן החל שוב להרשות לעצמו להוריד את החולצה (אני מתנגדת נחרצות לאקט הורדת החולצות, גם איגי פופ וגם המוז יוצאים חתיירים מכל הסיפור, כל אחד מסיבותיו הוא). בכל השאר מוריסי דווקא היה בדיוק כמו שניתן היה לצפות, תנועות ידיים גרנדיוזיות, הנפת הראש אל השמיים וכוונה לכל משפט כאילו נכתב רק עכשיו, עם מודיפיקציות קלות ונראה כי המוז לעולם אינו שוכח ולו מילה אחת והכל נזרק אל האוויר בקצב הנכון ועם האינטונציה הראויה. רק חבל שלא אמר משהו שהיה מרים כמה מאות גבות בקהל, אני לא מבינה למה הוא פחד מהמארגנים, הקהל המקומי אוהב אותו כל כך שהם יבלעו את הכל. ממש את הכל. ולא הבנתי איך אפשר רק ללקק למקום כמו ישראל. אבל זה הקהל שהייתי צריכה להיות מוכנה אליו. למעשה, מישהו אמר לי אתמול בלילה שהקהל הבלתי נסבל גרם לו לאהוב את השירים יותר. חוץ מזה, אני באמת לא יודעת למה, הרבה אנשים שנתקלתי בהם היו שיכורים, אולי זו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם השירים. אבל הקהל, ובכן, היה אגריסיבי ומגוחך והוציא את השירים מההקשר הקטן והסנטימנטלי לעבר החיבה הפנאטית והששון של ההמון, עם דה ז'ה וו לשוק ועם הנפת מגן דוד עם איזשהו טקסט, לא אכפת לי איזה, לא ראיתי, אבל הבנתי שהקהל די בלום החל מהרגע שנתקלתי בו. כשנשבר לי יצאתי מההון אל החלק האחורי, שם התייבשתי מזיעה של זרים והורדתי את נעלי העקב. עזבתי אחרי שוידאתי שההדרן מורכב מ"THERE IS A LIGHT THAT NEVER GOES OUT". כשכבר באמת לא היה אכפת לי מה קורה על הבמה. הסמית'ס אף פעם לא היו להקה "שלי", הם היו להקה של אנשים שגילו אותם הרבה לפניי. אבל מוריסי עדיין מספר את אותו הסיפור בגבורה יתרה ואלה רק אנשים מסוימים שלא מפרשים אותו כראוי והייתי רוצה להאמין שהם פשוט שוכחים את עצמם בתוך תרבות הפופ האייקונית ובמות מוארות, אבל אני יודעת שזה שקר. הם המוניים בכל סיטואציה והם עושים לי רע, אנשים כמוהם מגדירים את מדינת ישראל כמקום מאוד מסוים והם הסיבה לכך שהמקום הזה בלתי נסבל בעיניי. החלק היחיד בהופעה שהוריד את כל ההגנות שלי ולא סבלתי מהיבטים ציניים לגביו אפילו לרגע אחד, היה הקרנתקטעי הוידיאו (מיו טיוב?) על המסך העצום לפני ההופעה עצמה. היו בהם הופעת רוקבילי מנענעת ירכיים וקטע מסרט איטלקי מהסיקסטיז עם פם פטאל מזמרת א-לה ננסי סנטרה ולבסוף קטע וודוויל מבריק עם איש קטן ששר ואקרובטית בטוטו. הקטעים הרגיזו כהוגן את כל האנשים שעמדו לידי ורציתי לחבוט או לירות בכל אחד מהם. והבנתי שבכל זאת מוז קטן ישב אצלי בתוך הראש, אפילו כשמוריסי אפי עמד על הבמה, אבל זה הקטן רצה להפיל איזו פצצת אטום ולהרוג את עצמו ביחד עם הפלישתים, "איזה קופים" חשבתי, "מה הם בכלל עושים פה?" ובכל זאת חזרתי הביתה כשידעתי שאני לא לבד. אבל זה היה פשוט כי הרבה אנשים שאינם קופים היו בקהל וגם הרבה אנשים שהכרתי.

 

[שביסטית]

א

 

[שביסטית]

ו

 

[n0nick]

אוי. שתקי כבר.

זה קצת מטומטם. ללכת להופעה ולא לצפות שהיא תהיה הופעה. יכלת לשים דיסקים של מוריסי במערכת ולשבת בפינה. למלמל ולבכות. למלמל "כולם כאן כל כך מרובעים כאן".... כי בגלגל"צ של שוודיה שולט הפוסט-פרוטו-אוואנ-אלקטרו. למלמל "איך אפשר רק ללקק למקום כמו ישראל".... כי מוז ידוע כמוביל של שינויים חברתיים. למלמל "הוציא את השירים מההקשר הקטן והסנטימנטלי לעבר החיבה הפנאטית"... כי בד"כ הופעות בגני התערוכה הן אינטימיות. המופיע מסתכל לכל אחד (משלושת) האורחים בעיניים ושר את השיר שהוא כתב במיוחד בשבילו. למלמל "רציתי לחבוט או לירות בכל אחד מהם"... כי אהבת אדם היא יסוד נפשך. למלמל "אנשים כמוהם מגדירים את מדינת ישראל כמקום מאוד מסוים".... כי ידוע שבבריטניה הגדולה כולם שותקים בהופעה. למלמל "איזה קופים מה הם בכלל עושים פה?"...... "אולי זו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם השירים"....... "אני מתנגדת נחרצות לאקט הורדת החולצות"...... "ישראל זקוקה למנת אקסצנטריות שתזכה לחיבוק מיינסטרימי"........... אבל זה באמת לא כ"כ משנה מה תמלמלי בפינה... כי כנראה שאף אחד (חוץ מהפרמדיקים, אולי) לא יקשיב. שילמת הרבה כסף בשביל הופעה של מוריסי במקום גדול. היית יכולה (כמו ששאר ששת אלפים המגיעים עשו) להבין שלא תהיי שם לבד. שאנשים באים לשם כדי (וואו) להנות. כדי לשיר, ולצעוק, ולרקוד, ולדחוף, ולהרים ידיים, ולאהוב את מוריסי. אני לא הבנאדם הכי שמח בעולם אבל האומללות והשנאה שלך עשו לי כ"כ רע שהנה הגבתי פה אחרי הרבה שנים שלא.

 

[חולוני]

../images/Emo45.gif צודק.

והייתה הופעה גדולה. כמה שנים חיכיתי לרגע הזה...רק למה בסוף הדרן של שיר אחד בלבד?? (אמנם שיר ענק, אבל בכל זאת) נ.ב - דווקא מהניו יורק דולס די התאכזבתי, הסאונד אצלהם היה פשוט זוועה (במוז דווקא היה סאונד טוב) וב-5-6 השירים הראשונים לא שמעתי מילה ממה שדיויד ג'והנסון שר, אפילו לא את הפזמונים. הכל נשמע לי כמו מלמול אחד גדול. לקראת הסוף הסאונד קצת השתפר והשיא היה ללא ספק הביצוע של Trash. ובחזרה למוז - אחחח...איזה אליל!!

 

[*Jeane*]

הא

גם לי זה גרם לרצות להגיב פה אחרי שנים רבות... וממש הגבת במקומי תודה

 

[חולוני]

איך ידעתי שזה מה שתגיבי..

את יותר מדי צפויה.

 

[שביסטית]

זה רק כי אתה מכיר אותי כזה טוב ../images/Emo8.gif

 

[חולוני]

התגובה שלי הייתה ל-moe7.

 

[שביסטית]

שגיא עבד עליי ואמר לי שזה בשבילי