תראי איך את סותרת את עצמך:
1. "אבל זה בחיים לא יקרה כי אין לנו עם מי לעשות משא ומתן." 2. "כי אחרת והיה ואם איכשהו נוכל להגיע איתם להסדר שלום מה עוד ישאר לנו לתת להם?" פעם את אומרת "אין עם מי לדבר", ופעם את אומרת "מה יהיה לנו לתת כשנדבר?" - אז אני אומר, אין עם מי לדבר. אין. אנחנו צריכים לקחת אחריות על גורלנו. לקחת אחריות זה אומר להרים גבול הגיוני בינינו - לבינם. זה אומר התנתקות חד צדדית, בלי לדבר עם אף אחד בצד השני. לא צריך. דיברנו מספיק, וככל שמדברים - כך יש לנו הרוגים. חלאס. צריך פה גבול. לעניין ההגיוני - כל גבול שיכיל את גושי ההתנחלויות המשמעותיים בתוכו, וכמה שיותר שטח חוץ מזה להם - הוא גבול הגיוני. 100% מהשטח לא שייך לנו, אבל אנחנו יכולים לספח שטחים שנכבשו ושאין בהם פלשתינאים. אם נעשה את זה בצורה נכונה, העולם יהיה מאחורינו והפלשתינאים יוכלו לקפוץ. חלוקת ירושלים היא לא שאלה רלוונטית - כמו שאמרתי פה, ירושלים כבר היום מחולקת, אין יותר מה לחלק. יש בירושלים היום פלשתינאים שצריך להפריד בינינו לבינם. אף אחד לא יזיז אותם לשום מקום - הם שם והם יישארו. השאלה היחידה היא ההפרדה הפיזית.