בסופו של דבר...
המטרה של בן אדם היא להשיג אושר. וזה נכון שכל אדם יעדיף את עצמו על האחרים (חוץ מבמקרים מיוחדים... אהבה למשל אבל זה כבר סיפור אחר). אני לא יודע אם אצלך זה כך אבל אצל רובינו נתינת עזרה לאחרים גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אם אני אתן למישהו מחמאה או ביקורת טובה, אז השמחה שאני אראה בעיניים שלו תעשה לי טוב. וזו בעצם המטרה העיקרית שלי בחיים... להרגיש טוב. אני לא יודע להגיד לך אם זו התנייה של החברה, אני חושב על זה כבר הרבה זמן ולא הגעתי למסקנה, אבל אם הדרך שלי לאושר תהיה לעזור לאדם אחר אני אעשה זאת בשמחה. וכקונטרסט, אם הדרך שלי אל האושר תהיה לרמוס אדם אחר אז יווצר מצב של קונפליקט. אני יודע שאם אני ארמוס אותו אני ארגיש טוב כי הגעתי אל המטרה הרגעית שלי אבל אני ארגיש גם רע כי פגעתי במישהו אחר. אני אשקול את הרגשות האלו אחד מול השני, אם יכאב לי לפגטע באדם אחר יותר מאשר האושר שארגיש כשאשיג את המטרה הרגעית, אני אוותר. קשה לי להאמין שלמישהו בכלל לא אכפת מאנשים אחרים, אולי בגלל שאני לא מסוגל להביא את עצמי לחשוב בצורה כזאת. אדם כזה ללא מעצורים או מצפון אכן יהיה אדם מאושר ביותר (עד שאנשים יחלו להתנכר ולא לעזור לו, אולי אף להכשילו בכוונה). אך לצערי הרב (לא שזה יהיה אכפת לו) הוא יגרום שהרבה אחרים אומללות. בסופו של דבר יש הרבה מקרים שבהם יש קונפליקט בין אושר של אדם אחד למשנהו ותמיד במקרים כאלו יוצא מישהו אומלל.. במקרים רבים שני הצדדים לא מאושרים בסוף. לדוגמא אציג את הסיפור של התאונה הכי נמנעת בעולם. שני אנשים נסעו ברכבים שלהם בשני נתיבים צמודים והגיעו למקום בו שני הנתיבים מתאחדים. הם נסעו שניהם במהירות כמעט אפס כל אחד מנסה להיות האחד שיכנס לנתיב היחיד ראשון ובו בזמן להמנע מתאונה. התוצאה היתה התנגשות בקצב של שני קילמוטר לשעה... אף אחד לא יצא מרוצה! אני אישית מקווה שמה שרשמת בהודעה המקורים אינו באמת מה שאת מרגישה אלא רק טיזר שנועד לגרות דיון פילוסופי. אני מסכים עם כמה הערות שלך בנושא (הסיפורים והתור למשל), תמיד אנו מרגישים שאנו הכי חשובים ושאנו לא צריכים להתאמץ בשביל להשיג את כל הטוב מכולם. אבל לדעתי ככל שמתבגרים מבינים שכדי להשיג אושר צריך גם לפזר אותו מעט... GYXOIO