אני מאוד מקווה שהם יעלו את זה על מדפיהם
קראתי אותו בצבא, ומזוויות מסוימות הוא היה מאוד מעניין, גם אם הוא מלא בהזיות, שקרים ושנאה לוהטת. אפשר ללמוד מהספר הזה לא מעט והדבר הכי גרוע שאפשר לעשות הוא להתעלם מקיומו.
בכל אופן, עתיד הפצת הספר מיין קאמפף איננו זהה לאי הפצת הגליון הצרפתי הספציפי בחנויות סטימצקי. וגם ואגנר והחרמת יצירותיו איננו זהה להפצת המגזין הצרפתי.
יצירותיו של ואגנר הוחרמו ע"י ה'ממסד הישראלי' באופן רשמי, אם כי לא מלא. סטימצקי איננו גורם רשמי בשום צורה במדינת ישראל. המגזין הצרפתי איננו מוחרם בישראל - גליונותיו מופצים בישראל כמו הרבה מגזיני חוץ אחרים. הגליון הספציפי עם הקריקטורה הירוקה בשערו אותו מנסים למנוע, מדבר באופן ישיר על חופש הדיבור, על אחת כמה וכמה בחזית רבת הפנים שבין המטרייה הדתית למטריית המחשבה החופשית. מי כמוך יודע זאת.
כשצריך, טיבי וגורמים בערביי ישראל יודעים להסתתר יפה מאוד מאחורי הפוליטיקלי קורקט והחופש הדמוקרטי לו הם זוכים בישראל כשביד השניה משתמשים באלימות וליבוי אש כדי להשיג את מטרתם.
ניצולי שואה שרגשותיהם נפגעו 'כביכול' מהשמעת יצירתו של ואגנר בפסטיבל, לא היכו אף אחד, לא הציתו, לא רצחו ולא איימו באלימות על אף אחד. והם גם לא מסיתים. יצירותיו של ואגנר יכנסו או לא יכנסו לרפרטוארים של תזמורות ישראליות איננו רלונטי לענין זה. לטעמי אין ספק שהן צריכות להיכנס לרפרטואר של כל תזמורת באשר היא. הזמן לעשות את ההבדלה בין היוצר ליצירה הגיע מזמן.
מי שאיננו מעוניין להביט בשער של מגזין ספציפי מכל סיבה שהיא - שלא יביט ולא יקנה אותו.
מי שמנסה למנוע את מכירתו או הפצתו של מגזין זה מנסה לסתום פיות. וזה בדיוק מה שעשו 2 הרוצחים בפאריז.
